ענת מלמוד מתארת מטפורית מצבים שונים של השפעה, שינוי, ניגודים. היא שרה על דיבור שישנה ניגון, מילה שתרפא מכאוב, זמן שיוציא כאבים לאור. מול הפירוט המופשט היא מציבה בבית אחד את עצמה ומדגישה את האור שיפשיר את הקור: "יש עיניים
ענת מלמוד האנישה את הפחד, נתנה לו יישות משל עצמו – הפחד רוקד בפנים, משתלט על מי שהיא מושא השיר. מלמוד עושה שימוש במטפורה על מי שמשחקת אותה כאילו הכל בסדר, מדחיקה חרדות, לא נותנת לעצמה ליפול. בפנים מצוקה קשה
ענת מלמוד מפנטזת שְׁלֵמוּת, לבושה בשמלה לבנה, הולכת בצעדים יחפים. מתכון: שחרור מעכבות, מתסביכים, מאשם, מחשבות רעות, מעול. מהשיר לא ברור מה מה גרם לשגות בחלומות, לראות מהגיגי לבה, לכן הטקסט נשמע פנטזיה מיופיפת משהו. בשירתה מנסה מלמוד בטון גבוה להעניק
הראל חדד כנראה כל כך מעריך את כשרונו, שהוא הציב את עצמו כמבצע השיר, למרות שבפועל שרה אותו ענת מלמוד. אולי זהו מבוא למגמה חדשה: המבצע משני בחשיבותו ליוצר השיר. לא בטוח שברדיו יאהבו את הגחמה. לעצם העניין: מגיע לענת
ענת מלמוד בחרה בשיר של אברהם שטרן (1907-1942), המכונה "יאיר", לימים מנהיג מחתרת הלח"י, שכולו אהבה לארץ ישראל ומחויבות עמוקה כלפיה. השיר עוסק בקשר שבין אדם, אדמה ודם. הוא מדמה אהבת בשר ודם של טקס-ברית נישואין בין אישה לגבר ליחסי
