פיטר רוט

סיטואציה הכי פשוטה של חורף בבית הופכת שיר שמגלם תחושת קדרות ובדידות שבשגרת החיים. צלילי פסנתר מקדמים שירה בטון עגמומי שמשדר כאב, מנגינה מקסימה לסיפור חורף קטן שהוא עולם ומלואו של הווית מצוקה. אפילו הסדרה בטלוויזיה לא משנה את תחושת

יש עוד הופעה כזו? תרשמו אותי. 30 מלאו לקריירה של יזהר אשדות – סיבה יותר ממוצדקת לאירוע חגיגי עם חברים. הקשבתי בהנאה לשיתופים ולדואטים. אני נלקח כל פעם מחדש בשביים של אחדים מהקלאסיקות שלו. קחו את "זמן קסם" עם ברי

פיטר רוט לוקח למנהרת הזמן שלו, שהיא מנהרת הזמן האהובה שלי מהשבעים. במהלך שנות החמישים הריתם אנד בלוז  נשלט ע"י זמרים כמו להקות כמו הדריפטרס (The Drifters) הקוסטרס (The Coasters) בין צורותיו היותר פופולריות – הסול מיוסיק (Soul) שהיה יותר פאנקי וחופשי  והתפצל לכמה סגנונות

כל אמן מכיר את הדף הלבן והריק. כל עשיית אמנות מתחילה בו, ואין סיפוק גדול יותר מאשר להפוך את הפיסה הלבנה לפיסה צבעונית ומלאה בתוכן. ממלאים את הדף הלבן מתוך מקומות פנימיים ועמוקים שבנפש, מתוך שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו,

רואים שכולם מחכים למשהו. למה בדיוק? ואולי אפשר להתנחם בינתיים ביציאה לעיר בלילה, שנותנת סיבה לשכוח מי אתה. מאור כהן, אחרי כל השנים, ההרכבים והסגנונות, הולך על שיר אווירה נוגה, לאונג' מלודי, כדי לספר על בן אדם שעדיין ממתין למשהו,

הדס אפרת כתב בספרו "מציאות רבה מדי": את הקול הפנימי שלך רק אתה שומע. לא תמיד  אפשר לתעד אותו, יש בו לעיתים מימד אינטואיטיבי , משהו המנותק מנסיבות של מקום וזמן. הקול הפנימי הוא התגלות. הוא דובר אליך בשוויון נפש,

אושיק לוי שר שירה ומוסיקה בראי עצמו. המילים – פשטות בסיסית. הקסם, הדמיון, הצער, העצב והשמחה שהכילו השירים בכל חייו. הכתיבה  פשטנית נסחפת בסופרלטיבים כ – "כל שיר הוא קסם, מכשף את הדמיון" ותיאור נדוש של מעשה היצירה – דמעות

יהלי סובול, יוצר וסולן, כותב מזרם התודעה על "שנים חסומות", מנותק מהשראה "מלא בעובדות חסרות ערך". כך נפתח החדש של מוניקה. רוק קצבי-מלודי מהסוג היותר קליט שקיבלנו מההרכב הזה. לא על כל מטפורה כאן הייתי מחלק את פרס היצירה המקורית,

ההרגשה שאנחנו לא בסדר אחרי ריב – היא הדבר הקשה לנו ביותר. כדי להקל אנחנו מנסים היפוך תודעה.  בדרך כלל מחפשים את האשם לא בנו, לפעמים  נלחמים בחירוף נפש כזה להוכיח שאנחנו צודקים, והצד שכנגד טועה. על קדושת הדגל הזה

מצב ההֵאָלְמוּת, ההַחְרָשָׁה המכאיב ביניהם הוליד עצב ותסכול, אבל גם ניסיון לחשב מסלול מחדש. זה פיטר רוט נכון לעכשיו. מעטר את ההבנה והתחושה באשר לשינויים בחיים בלחן מקורי מיוחד ובהפקת רוק שמסייעת לספר את הסיפור ברמת אמינות גבוהה. המנגינה והטון

את "מוניקה סקס" אני פוגש מדי כמה שנים בבארבי. החבורה כבר מסתמנת כלהקת אין קץ. חוזים לכל החיים. פתאום הם אצלי בסלון. הנגיף והבידוד גררו אותם לזאפה מיותמת הקהל. בואו נצא מנקודת הנחה, שמופע רוק בלי קהל הרבה יותר בעייתי

כשהיינו צעירים ואוהבים. איך חלפו השנים. דני בסן אינו מבואס. אחרי כל השנים הוא עושה שימוש בשיר להצהרת אמונים מחודשת במי שאיתו, למרות השנים. הוא בחר במטפורה שאינה משאירה מקום להרהור: "את ואני אחרי כל השנים/ סלע איתן שובר גלים".

חסרונו מילא את במת היכל התרבות בזמרים. הם עלו לספר ולשיר. המוות מייצר התבהרות יותר מחלקית של קווי אופי של האיש. יגאל בשן היה איש של חום והומור ונונשלנטיות, שלא רמזו על סופו הטראגי. אני זוכר פגישות איתו בבית קפה

כמה הורידו את האלבום הזה? אין בו להיטי ענק כמו "השמלה ממדריד", אבל זה אלבום שאתה מאזין פעם שניה כדי לגלות את המיוחד שבו, בין אם בשירים שכתב יהלי סובול ובין אם שחר אבן צור. זה אלבום למיטיבי לכת ברוק

רגע, יכול להיות שהייתי בהופעה הזו? היא כל כך מוכרת לי. השירים. הנגנים. העיבודים. אפילו פיטר רוט  זכור לי מההופעה הקודמת של אשדות. אורח לנצח. בכל זאת הבדל: הגיעו שלושה שירים מהאלבום החדש. האם זה שינה במשהו את אופי ההופעה?ממש

מה פשר ההזדהות של הדובר בשיר עם מי שאינה מצליחה לממש אהבה? – לא ברור. אהבה? חמלה? נועם פנחסוב כתב שיר המשלב תיאור הבחורה הבעייתית ומכתב נחמה בגוף שני (את) שאומר לה: לא נורא, זה בסדר להתנהל כך. תמשיכי ככה,

הבנאדם מבולבל. אינו יודע איך להתנהל איתה. החיים בשקרים כולאים, מעייפים. מכניסים למסלול של חוסר יציבות. נדמה לו שכל הטוב שהיה ביניהם נשאר אצלה. היא מאושרת, מחייכת. לו לא נשאר דבר. אולי כדאי לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל לדבר. סיפור נדוש

אלון פסטרנק משחרר מועקות וזורם על  רצף מחשבות ומצבים ללא סדר, כאשר המוטו הוא ש"האנונימיות משחררת". העיקרון הזה משורבב בשיר ב – "טייקון הימורים תורם בהסתר", "זוכה בלוטו שם מסיכה", גם בשמה הבדוי של בלוגרית ברשת. הרעיון מונע בשיר רוק

איך להביע געגועים לאריק? – לא עניין של מה בכך. הרי מילים וצלילים, יהיו אמתיים ככול יהיו, לא יצליחו לרדת לעומק החסר. מצד אחד – אישיות משפיעה, כובשת, ממגנטת, וממרחק הזמן – גדלה עלינו. מצד שני, האיש הכל כך ישיר,

מסעות רוני ידידיה בשיריו של נתן אלתרמן נמשכים כבר חמש שנים. האלבום הוא קצה המסלול הראשון. על העטיפה רשום: "חלק א'". חשבון: ניפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. אין בעיה. שירי אלתרמן יהיו רלוונטיים גם אז. מוסיקלית, ידידיה ממילא אינו תלוי ברוחות