פסטיבל הפסנתר 2019

המשורר הפופולארי חוזר עם מוסיקאי שמתווך בינו ובין המילים. הנוסחה מוכרת. יהונתן גפן עשה את זה מאז דיויד ברוזה ודני ליטני. מפתיע שרק ב-2019 הוא חבר למי שהלחין "דון קישוט", "הנסיך הקטן", "יכול להיות שזה נגמר". שם טוב לוי ליד

תומר ישעיהו כמו מתכנס לתוך עצמו בישיבה. יש לו הופעה מאופקת מאוד. רעמת שיער נכבדת בעלת גוון אדמומי. פנים ששומרות על מין עצבות עמעט לאורך כל המופע. מנגן בוזוקי. גיטרה חשמלית. פסנתר-בס-תופים מאחור. לי זו היתה  היכרות  ראשונה בלייב, אחרי ששמעתי

פסטיבל הג'אז של דצמבר נפתח בנובמבר בפסטיבל הפסנתר. יוני רכטר אורח ותיק בפסטיבל, התייצב עם האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית לנסות עיבודים חדשים לשיריו. רכטר אוהב אתגרים. מוסיקאי סקרן. התרעננות עושה לו את זה, והציפיה היא שביצועי ביג בנד לשיריו בזוויות

כשהגיטרה של שלמה יידוב פגשה  את הפסנתר של ענת פורט – קרה משהו שלא ניתן לתאר במילים, רק במוסיקה. אני נוגע גם בתיסכולו של המאזין-מבקר המבקש להדגים את החוויה המוזיקלית באמצעים ורבאליים. יש רגעים שזו רק המוסיקה,  נטו צרוף. להאזין ולהתפעל.

כחמש שנים אחרי מותו, אסי דיין חוזר דרך המוסיקה של נפתלי אלטר. הערב שיועלה ב-16.11 בפסטיבל הפסנתר באולם קאופמן במוזיאון ת"א נולד מתוך געגועים. שאותם מתאר אלטר כ"אין סופיים וחסרי מזור". אסי דיין השאיר טקסטים מהסוג שהיום קוראים להם "בלוגים",

הזכרתי לאושיק לוי, כי עברו 48 שנים מאז שפירסמתי ב"מעריב" (9.6.71 – ראו מימין) את הכתבה הראשונה שלי עליו. כמעט לא ראיתי אותך מופיע מאז. אושיק אמר שהכל בסדר איתו, שהוא מופיע הרבה. הנה בתוכניה של פסטיבל הפסנתר הוא נמצא

אלון עדר מגיע לפסטיבל הפסנתר – לא בפעם הראשונה. 8 שנים שאני עוקב אחריו בעניין רב. אחרי ההופעה ב-2011 בתיאטרון תמונע כתבתי: לרגעים הייתה תחושה של דז'ה וו שלושים וכמה שנים אחורה לדור ענקי המוסיקה שיצר משהו בראשיתי במוסיקה הישראלית, ענקים

"איזה אושר" – היא קוראת להופעה שלה שתגיע לפסטיבל הפסנתר בנובמבר. האושר מגיע לשיחה איתה. מצאה את הטוב בכל דבר. רבקה זהר. ראיון קצרצר. נדמה לי הראשון שעשיתי איתה. שלוש שעות לא יספיקו להכיל את רבקה זוהר – על כל מורכבותה. חמש דקות