פרינס כתב את השיר הזה ללהקת Family, (השם "2 U" רעיון שלו) שהייתה חתומה בחברת התקליטים שלו, Paisley Park, בהשראת סיפורו של שאחד מחברי הלהקה, שעזב את חברתו. הלהקה הוציאה אלבום אחד בלבד. הוא עצמו ביצע גרסה חיה של השיר
האם יש מעריצי פרינס מושבעים בקרבנו? בשבילם – יום חג. כל מה שרצינו מפרינס: הושלמה הדיסקוגרפיה. רוב ההקלטות של הזמר בשנות ה -90 וה -2000 הגיעו סוף סוף לשירותי הסטרימינג. עד עכשיו, רק מספר מוגבל של שירים מקטלוג של פרינס
נכון: הקשבתי ל-40 שירים של פרינס ברצף בפעם הראשונה בחיי. תגידו: מותו הביא לכך. נכון. מותו גם הביא לכך שהוציאו אוסף של 40 בשני דיסקים. רק אחרי שמסיימים, מבינים למה Prince 4ever. כלומר: ערימת השירים הזו מצליחה לשרטט נפלא את
ג'ורג' הריסון נלחם כדי להכניס את שיריו לאלבומים של הביטלס. ג'ון לנון ופול מקרטני הסתייגו תחילה מהשיר היפהפה הזה, אבל חזרו בהם כשהריסון הביא את אריק קלפטון לאולפן. קלפטון ניגן גיטרה Les Paul מובילה בשיר. הוא והריסון היו חברים טובים.
ה"ארט" של פרינס חסר זמן. האלבום נשמע היצירתי ביותר מאז Purple Rain. זהו פרינס הישן והטוב שמנצל כל שבב בטכנולוגיה החדשה כדי להעשיר את ההיי אנרג'י שלו (Art Official Cage) בפאנקי של The Gold Standart, בלדת סלואו טמפו כמו Breakdown
