רון קרזבום

שרון הולצמן חי, קיים ונושם (בזמננו הלא פשוטים – לא דבר של מה בכך), ושר תובנה שנותנת סיבה להמשיך לחיות, שמהותה הצורך בלהיות נאהב. זקוק לחיבוק חם ולאהבה, אבל בינתיים, במצב הנוכחי, יסתפק בשמחה שיש ובמצב של –  אם אין

בנתיבי החיפוש העצמי, יש מנגינה אחת שאיתו תמיד הולכת. שי גבסו רגיש, רגשן, שר על אמונה, חלום, דרך. לב. שביל בלי שם. התשובות לשאלות שנמצאות בכוכבים. אני מאמין לסנטימנטליות המעט מתיפיפת (בטקסט) של גבסו, שלעיתים קצת עולה על גדותיה, אבל

הדיכאון מחלחל לפופ המקומי. נציגיו הולכים ומתרבים, כנראה בצדק. שפוך ביאוסך לשיר, שחרר תסכולים, חסוך את ספת הפסיכולוג. לקובי ויטמן רע. הוא נמצא בהמתנה לטוב, כי עכשיו לא טוב, כי אי אפשר לפרוח. לא מים, לא אדרנלין. משהו שיחזיר לו