בעז שרעבי ומכלוף שלם איתך
האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו
האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו
מה שעבר עליו, עלינו, האסון, התסכול, החרדות, התקשורת, הפוליטיקה אחרי השבעה באוקטובר. לפי מכלוף ובעזרתו של עברי לידר השיר עולה על מסלול זרם התודעה על פי תפיסתו הסובייקטיבית על מה שארע. הראפ המלודי מוביל את הלך הנפש צורת הכתיבה הזו
מה "חוזר אליה", אל מורן אהרוני? מהות מצוקתה הנפשית? מה הביא אותה לרצות "קצת יותר". מסוג השירים שהייתי רושם לה הפנייה לפסיכולוג, שינסה לבררבעייתה. מה היא בדיוק רוצה? עוד כסף בבנק, בית יותר גדול, תפקיד יותר בכיר, ילדים יותר מוצלחים,
שבע עשרה בנות חוגגות בוילה. עברי לידר יסביר את המספר, אבל מה זה משנה: העיקר הסיפור והמסר. מה שקורה לבנות בוילה הוא השאו ביזנס של החיים הצעירים המודרניים, בהם הן מנסות לשווק עצמן לפי תכתיבי הרשתות החברתיות. חבורת בנות חיות
האזינו לפרויקט מחייה המתים, ותודה לבינה המלאכותית שחיברה בין זוהר ארגוב ועפרה חזה. אילו הבינה הזו היתה חתומה על המילים – הייתה מקבלת ציון נמוך. איזה ממרח. המוסיקה – משפרת מצבה. הקולות – זה לא זוהר ארגוב. זה אינפוף מוזר
כי עם הזמן הכל חולף, שר ליאו פרה הצרפתי. החיים חולפים כמו הבל. ימינו כצל – אמר קהלת. גם לדני ליטני יש תובנה על הזמן שחולף. רועי מכלוף כתב לו שיר המסכם מסלול חיים לקראת יום הולדתו השמונים, ואחרי טראומת איבוד
אתם רוצים לרקוד? חייבים עם איתי לוי? ממש לא. הוא חלש בזה. יספיק סטפן לגר. גם בפונקציה של זמר – אפשר לוותר. טובים השניים? לצרכים שיווקיים מסחריים – כנראה שתצמח תועלת לשניהם. מבחינת איתי לוי: לא ברור לאן פניו? נראה שהוא
העיר היפה גורמת לדניאל יפה לצעוק. מה היא צועקת? פתרונים למי ששרבט לה את השיר הזה. האפשרות: סתם צורחת כדי להרגיש משוחררת וחופשיה, ושאף אחד לא יגיד לה מה לעשות. מה הבעיה? אין בעיה, לפחות לפי השיר. היא רוצה לצרוח,
לא הכי מבין מהו ה"זה" הזה שחוזר בתדירות גבוהה בשיר. לאדר גולד נוח להישען על מילת הגוף "זה", אולי בגלל שניצוץ הכתיבה הצרופה לא נדלק אצלה ואצל שותפיה לכתיבה. כתיבה של שיר פופ יכולה להיות פשוטה וטובה או פשטנית ולא
רודניצקי מוכר לי מ"בומרנג". גם אז היו לו בעיות עם איזו גברת לא נורמלית שבלבלה לו את המוח (השיר "לא מבינה"). זה הלך עם ראפ ורגאטון. חלף עם הרוח הקצבית. עכשיו הוא חוזר ב"קומונה" עם רועי מכלוף. גם הפעם הוא עסוק