רותם כהן

מי האישה שלא הייתה נמסה למשמע ערמת הסופרלטיבים  שרותם כהן משגר. האם זו אמת או גוזמאות לטובת השיר.  כהן מערב את כל מה שאפשר – שיר השירים, השמש והכוכבים, גם אלוהים. הוא מאמץ טקסטים כאלה כי הם נוחים לקו הרומנטי

בדרוגי  ההשמעות הארציים השיר הזה תופס השבוע מקום ראשון לפי המצעד השבועי של "מדיה פורסט", אבל עיון בדירוג מראה שהוא נקבע רק על פי תחנת שידור אחת – רדיו דרום, שלא מהווה כמובן אינדיקציה לכלל התחנות בישראל. לעצם העניין: זה

שטפון הפופ הלטיני סחף את רותם כהן עד הוואנה. סט צילומים, עשרות ניצבים ורקדנים, וגם הבמאי וסקואז פדרו – שעשה איתו ועם אנריקה איגלסיאס subeme la radio   בקובה.  המטרה מקדשת את האמצעים: איכשהו הדביקו לטקסט על יחסים בינה ובינו את

לא רק ה"תרקוד תרקוד" וה"תזכור תזכור" גרם לי לחשוב שלמה ארצי, אלא הלחן, ההרמוניה, ההגשה. ההשפעה  נשמעת יותר מדומיננטית. רותם כהן מרגיש לגמרי נוח להיכנס לאזור הזה. השיר הוא הוראות הפעלה נפשיות לצאת מכאב, מהרצון "לראות אותה עוברת", לפתוח חלון

מבחינת קובי פרץ, גם אם חטפת מכות, גם אם נפלת שוב פעם על הפנים – אין שום בעיה: תגיד ברוך השם, והכל יהיה בסדר. למה הוא מתכוון?  לברכה העממית שנישאת בפי כל כששואלים: "מה שלומך?" ואתה משיב באופן הכי סטנדרטי: "ברוך

אז מה עושים עם כל האהבה, שעברה דרך פתלתלה עם הרבה דמעות? זהבה בן מציעה "לזרוק הכל לים", לכתוב שיר ולצרוח אותו בעיר. לזהבה בן אין שום בעיה להפעיל את סלסול הרגש המאונפף שלה על טקסט אקראי ומופרך.  נכון, יש

במוסיקה הישראלית יש מקום לכמה אנתולגיות ספוגות דמעות של אוהבים נכזבים. הגברים בוכים בלילה, ובוכים הרבה. הסיפור לכאורה פשוט: היא עזבה אותו. קירבנה אותו (מלשון קורבן), ועכשיו, לפתע פתאום, "כמו שקיעה אני בים טובע", כאילו נעלם באופק.. לא כל ההתבכיינות

רינת בר האמינה כי הכוכב הבא לאירוויזיון יביא אותה לפורטוגל. מבחינתה – הזדמנות חייה. לא בטוח שהיא הכילה את המכשולים שיעיפו אותה  אותה מהמסלול שהיא צפתה לעצמה. המשבר הגיע עד כמעט טרגדיה. כשפתאום ראתה אדומים מאירים בשולחן השופטים – נשברה. רינת

פלאברה – מילה מלקסיקון סלנג מיושן. לא בטוח שחובה ללמד אותה את ילדי היוטיוב, שמשננים את המילים ואת הצלילים. אגב, Palabra  בספרדית משמעותה – פטפוטי הבל/ סרק. דיבור חסר תכלית. האם לכך התכוון רותם כהן במילים "עושה עלי פלאברה". Does

רותם כהן לא דמיין בלילות את הלב שלו כל כך כואב, אבל תודה לאל, זה קצת עובר, וברור שגם לרע יש סוף… לא. לא נהיה אכזריים ונשתמש במשפט הזה כדי לסכם את ההאזנה לאלבום הרגשני של רותם כהן. זה אינו

מה הקשר של רותם כהן לשיר הזה של דנה ברגר, ומי הם "הזמרת והתאורן"?