שירים ישראים

עידן עמדי אינו מתרפק על "שורשים" רק כדי להביע געגוע. הוא בוחן את ההתרפקות. בבית השלישי של השיר הוא מקבל תשובה לשאלה – האם ההתרפקות הזו יש לה אחיזה במציאות אחרת, טובה יותר מההוויה הנוכחית, או שמדובר בדמיון שווא, בחולשה

כשאין מה להגיד, משכפלים ומשלשים את הטקסט. תסתכלו עליה. היא קוראת שירים לבד בחושך. וגם רוקדת. לה-לה-לה-לה. נו? אז מה? שנרקוד את הריטואל. יאללה נרקוד. הקצב מתגבר, תזיזו ת'גוף, שחררו, תתמסרו לקצב. כי מבחינת השיר לא קורה הרבה. לא במילים.

למה איננו מאושרים? מפני שאנחנו לא יודעים די על אהובינו, כדי להסב/להעניק להם אושר. מה הם חושבים באמת, מה מסתתר מאחורי שתיקותיהם, חיוכיהם. הראל סקעת מייחל, שהעזר כנגדו יקח אותו אל מסתורי תחושותיו-משבריו – כדי להעניק לו (לאהוב) קורת רוח. הטקסט