ירדנה ארזי שהשמש תעבור עלי
לשמוע את ירדנה ארזי שרה את השיר הזה ב-2023, כאשר הרחובות בוערים, זה לעג לרש. היא שרה: "ואם אשוב אל זאת הארץ/ ואם אפסע שוב בדרכים/ האם כקדם יכירוני/ האנשים והפרחים"? שיריו של יורם טהר לב ממוקמים עמוק בליבת הזמר הישראלי
לשמוע את ירדנה ארזי שרה את השיר הזה ב-2023, כאשר הרחובות בוערים, זה לעג לרש. היא שרה: "ואם אשוב אל זאת הארץ/ ואם אפסע שוב בדרכים/ האם כקדם יכירוני/ האנשים והפרחים"? שיריו של יורם טהר לב ממוקמים עמוק בליבת הזמר הישראלי
"כלניות" מזוהה כל כך עם שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, שקשה היה להאמין שזמרת כלשהי תאתגר את עצמה בקאבר לשיר. זה קרה: ירדנה ארזי לקחה על עצמה את המשימה במסגרת "עבודה עברית" – מחווה לשישים שנות ימירה מקורית". השיר הוא
"שירים שאוהבים לשיר בקיבוץ", כך נקרא האלבום. למה התכוונו העורכים? האם רשימת השירים נקבעה לפי משאל השרים בצוותא בקיבוץ? על פי תוכנם? השירה בצוותא היא המצאה מקומית. נולדה מצורך. היוצרים בקיבוץ ענו על הצורך הזה. שירים נכתבו על מדשאות הקיבוצים.
להתרפק על השירים ששר אריק איינשטיין בתקליטי "ארץ ישראל הישנה והטובה", שם שהפך למטבע לשון. זה קול הבריטון הבלעדי ששר על אור חיוכה ב"פרח הלילך", זה הגעגוע לדודו, לרותי, לתכול המטפחת, לעין גדי ולאור שדולק בחלונה ול"לילה" הנפלא של שלום
יורם טהרלב היה נציג מובהק של מה שנקרא "זמר ישראלי", הוא כמעט לא נגע במלחיני השמונים, בטח לא התשעים והלאה. זה לא אומר שהוא התנזר לחלוטין מז'אנרי הפופ-רוק ("את יכולה" – החלונות הגבוהים), והריתם נ' בלוז הקצבי ("חשמל בכפות ידיך" ששרה רותי נבון)
שמישהו ינסה לקום ולסתור את הקביעה הבאה: בישראל רוקדים מה שנקרא "ריקודי עם" יותר אנשים מכל מקום אחר בעולם. ריקוד עם הוא אחד המוצרים המבוקשים-נצרכים ביותר בתרבות המקומית. ד"ר דן רונן, שכתב על הנושא בספרו "ריקודי העם בישראל", קבע כי
אין לי הגדרה ל"שירי ארץ ישראל הישנה והטובה", אבל אם הייתי מתבקש לערוך רשימה, "ערב מול הגלעד" היה בעשיריה הפותחת. המשותף לרבים מהשירים שעליהם אפשר לומר "שיר ישראלי" הוא קשר של שפה, מקום והתכוונות. בשל חשיבותן של המילים, יוצאים בראש
"שדמתי" – שיר ישראלי? כמעט בא להגיד – כן, לא רק משום שיש ל"שדמתי" לפחות 12 ביצועים שונים, אלא משום שבשיר הזה שהולחן ב-1927, התגשם המיזוג בין מערביות ומזרחיות בתצורה מוסיקלית חדשה. ידידיה אדמון – בן המוסיקה המערבית ספג והטמיע
יקיר הלל מנסה להחיות נכס צאן ברזל, שחי בזכות ביצועי נצח של זמרים כמו אריק לביא, עופרה חזה, אריק איינשטיין. אחינועם ניני. מדובר בשירו של יעקב אורלנד (***) ללחן ששמע בחתונה בוכרית, ומאוחר יותר נוסף לו לחן מאת ידידיה אדמון. רובו רצף חסר
היום השיר הזה משמש לפרסום צימרים ברמת הגולן המשקיפים על הכינרת. פעם, ב-1996, הוא שימש את להקת "המכשפות" לעיבוד רוק Punk במיני אלבום (EP) שנקרא "מתכסות". הרכב הרוק היה על טהרת הנשים: ענבל פרלמוטר – גיטרה ושירה, יפעת נץ – בס,
החלילן נועם בוכמן אומר, כי החליל הוא הכלי "הכי ישראלי", ובאמת כששומעים 14 עיבודים לשירים ישראלים בנגינתו – משתכנעים כי יש אמת כלשהי בהנחה הזו. לא גיטרה ולא סקסופון וגם לא פסנתר היו יכולים להמחיש את הליריות שבמנגינות הנבחרות. ליריות
בינואר 2016 שמעתי את החיבור בין ירדנה ארזי וחבורת הגבעטרון בהיכל התרבות בת"א. הקהל שר והתמוגג על שירי ארץ ישראל. הייתה הרגשה שזו ראשיתה של ידידות מופלאה והצלחה בקופות. הנתונים מעידים שזו לא הייתה תחושת סרק. שבעים אלף איש כבר
"נורית הירש היא ארץ ישראל הישנה והטובה", אמר שר החינוך, נפתלי בנט על נורית הירש, כלת פרס ישראל לזמר עברי. האם השר ירד למשמעות המילים "ארץ ישראל הישנה והטובה"? גם הוא כנראה הלך שבי בעקבות כל מי שהגדיר את הירש
"הוי ארצי מולדתי" יכול להיות שיר מחאה. אריק איינשטיין כתב בזמנו " אוי ארצי/ מולדתי / את הולכת פייפן, /שברת לי את הלב לחתיכות קטנות /היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך עצוב בא לי לבכות". מתאים לימינו? אבל בשילוב
אריאל זילבר שר גרסה ל"מעמק לגבעה" במסגרת "עבודה עברית". ברכה צפירה, אמו של זילבר, שרה את אחת הגרסאות הראשונות של השיר, שעובד לפי לחן בדואי ע"י נחום נרדי למילים של אלכסנדר פן. "מעמק לגבעה" מחזיר לתחילת שנות העשרים של המאה
צרפו יום הולדת 80 לישראל גוריון לפסטיבל הג'אז בת"א. למה ג'אז? מה לשירי ארץ ישראל של הדודאים ולג'אז? נדמה לי, שגם לישראל גוריון אין תשובה. אסף אמדורסקי, עמיתו ל"שרים דודאים", בכל זאת התמודד עם השאלה, ופה ושם, במהלך המופע, טפטף
"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת" – דברים שאמרה נעמי
במה התוכנית "ארבע אחרי הצהריים" מייחדת את האוסף (הרביעי שלה) שיוצא כצפוי לקראת החגים – על פני אוספים אחרים של שירים ישראלים ותיקים? פרט לעובדה ש"תמונה", אות הפתיחה של יעל לוי, ממשיך להיות סמל מסחרי שרץ לפניה – אין כאן