שירי מימון

שירי מימון הכשילה את עופרי אטיאס ששרה את "כל שנה יש אפריל" של קרן פלס מתוך קברט הרוק "לילה אחד באפריל". שיר קשה מאוד לביצוע, שעופרי לקחה למקום המיוחד שלה בגרסה שהרימה את השיר. מימון טענה שהשיר "עשה לך עוול",

שיר לכל עת ולכל מצב רוח. שיר לנואשים ולמיואשים. זוהי  בלדה מעצימה הנושאת מסר מחזק, שגם בזמנים קשים של בדידות וכאב – אסור להתייאש. שמעתי את שמעון בוסקילה שר אותו בקצב מהיר בהופעה שלו בהיכל התרבות. שמעתי אותו בביצוע נשמה

אחד המחסומים הגדולים למי שרוצה להגיע למעלה ולהגשים את חלומותיו זהו מחסום ההתחלה מלמטה, אנשים רוצים להצליח מבלי שיראו אותם עוברים את המסלול המאתגר של המסע הסזיפי של ה'למטה'.  שירי מימון  מתגאה בשיר אוטוביוגרפי.  בכך שההצלחה לא הגיעה ממקומות של

הייתי ממליץ לשירי מימון לקחת רשימת הקשיים המפורטים בשיר לפסיכולוג ולקבל תמיכה. שתתמודד עם משפט כמו "לפתוח את הלב". מה בדיוק עצרה בתוכה? מדוע פחדה לפתוח אותו? השיר הוא פסיכולוגיה באגורה: "שנים שאני מפחדת לאהוב את עצמי", שרה שירי.  מה

חוזרים לנופים שצבעו את השירים של יורם טהרלב. זהו כבר פרק ההמשך – אלבום שני של הפרויקט "יעלה ויבוא". שירי מימון בחרה את "ההר הירוק תמיד". טהרלב צלל לתוך נופי הארץ, חש אותם בעורקיו. התרפק על זכרונות ילדות, על תום

שידע הבחור: היא לא בחורה סתם. הבעיה היא אצלו. הוא הבוכה, הוא משחק ת'תם, התירוצים שלו, הפך את הלב. כל הנדוש הזה שמתועל לנתיב המיינסטרים של הטרוניה הנשית השכיחה על הגבר המנותק והלא מתחשב. לשירי מימון שק מלא תלונות להגיד

שירי מימון שרה בקול שקט ונוגה שיר לילד במנגינה ובטון תואמים. שירי ערש מאופיינים בנימה רגשנית ובמילים המבטאות עצב קיומי וחרדת ההורה לשלום ילדו ולהרגעת פחדיו. היא שרה "ניסיתי לשמור אותך ולהן עליך" ומה קרה? סביר יותר – שומרת ומגנה

הקונספט של זאפה בסלון בימי קורונה הוא מיינסטרים של הרדיו המתיידד. 25-30 דקות של תנו להתרגש בכורסה, לא להירדם. חשבתי להוציא את המבקר שבי לחל"ת, אבל הרגלים קשה לשנות. שירי מימון לא עשתה לי את זה. אין כאן אכזבה. יש

בילדות, בחדר שלה, שירי מימון שמעה-שרה הרבה ויטני יוסטון, הזמרת שהיתה לה להשראה ענקית. השיר הוא התרפקות על התקופה ההיא, שבעיני המתבוננת נראית תמימה.  מצד אחד סוג של אידיאלזציה שנוצרת ממרחק השנים של הילדה ששרה בלי לחשוב, אבל גם מודעות

המידע החוץ שירי (*) לא נמצא בידי המאזין. תן לרגש לנווט את המילים, ואין כמו שירי מימון לקחת את הלחן הנוגה של ניצן קייקוב כדי לפוך את השיר לוידוי מלודרמטי. מה שהוא הבטיח. אכן: כל הקלשאות. בית ומשפחה ושלושה ילדים,

זמרת טובה, תפקיד ראשי במחזמר 'שיקגו', שופטת מבוקשת בתוכנית ריאליטי מוסיקה. אבל מה בדיוק הקו המוסיקלי שלה? שירי מימון עדיין נמצאת במחזמר של עצמה, שרה מלודרמות שנשמעות  מופרכות משהו, לא אומרת דברים מתוך העולם שלה. השיר במקצב ואלס, מנסה לגעת במצוקת הנפילה

אמדורסקי מבולבל מ"הפראות" של בוסקילה. גם הוא עדיין לא החליט מה אמת, מה שקר. יש לה את  הקול הענק הגדול, הצרוד הזה, והיא פותחת מבערים בכל שיר בעוצמות ובאנרגיות מטורפות ומתפוצצת עליו, במיוחד בשירים הריתם אנד בלוזיים של ביונסה. למה

חמישה אדומים לטאי? מה הם השתגעו? האם זו קונספירציה של ההפקה והשופטים? טאי ביצעה את Genius של סיה באותה מקצועיות, סטייל ודיוק של זמרת ליגת על שהכרנו מביצועיה הקודמים. היא גם זכתה לפרגון משירי מימון – "נאמבר מהמם", "אמנית בלב

אופק אדנק הוא נער בן 16 מאשקלון שעושה דאווינים בדאנסהול. יש לו 6 מיליון צפיות, והוא מצליח להשקיע אלפי שקלים על קליפים ליוטיוב. לפי הנתונים והיומרות, הנער רוצה להגיע לאירוויזיון. לפי הביצוע של "איך שאת זזה"  – הוא לא יגיע.

על ההפסד של כתריה בגמר של "דה פור" כתבתי –  "שערוריה". זמרת',שעלתה בשתיים אם לא שלוש דרגות על כל מתחרותיה, הפסידה לשרית אביטן, מסלסלת טובה  שלא הגיעה לקרסוליה של בת העברים מדימונה. דרשתי להקים  ועדת חקירה, לראות את הספירה הסופית. שאלתי מי הכריע כאן.

מחפשים מתכון לדאבל בתחרות בת"א, כדי שעם ישראל יוכל לטפוח לעצמו פעם שניה ברציפות על השכם הלאומית. אולי נמאס כבר לשמוע שעשינו את זה פעם (יזהר כהן, חלב ודבש), אבל נכון: אשכרה יש תקדים ויש מצב לטפח אשליה. הראל סקעת היה

אני כמו שירי מימון כנראה עדיין לא מבין את הפורמט של "הכוכב הבא". מימון הגיעה מתוכנית ריאליטי מוסיקה אחרת לעבוד, וגילתה עבודה מסוג אחר, שהרצינות אינה התכונה השלטת בה. לא בטוח שבועדת הקבלה אמרו לה משהו כמו: כאן לא דרושה

עכשיו זה לא רק "הכוכב הבא לאירוויזיון", אלא "הכוכב הבא לאירוויזיון, בו ישראל זכתה בשנה שעברה". במיץ הזה יתבשלו כל הפרקים הבאים. זה מקדם רייטינג מעולה מול תוכניות ריאליטי מוסיקה אחרות, בימים שהז'אנר נמצא בירידה תלולה. המנחים כבר מפמפמים את הניצחון אינספור פעמים.

בוכה מול המראה. לא נרדמת. נשברת. הבדידות. הדמעות. היין. הבושם. מי שיאמר, כי התעייף מעומס הקלישאות בשירי אהבה נכזבת – לא אכנס איתו לעימות. אפילו אסכים איתו. צליל קליפי אינה קלף מחדש ברפרטואר של שירי מימון. מזמרת מצוינת שנמצאת בטופ

אחרי כל הבלגנים ביניהם, הדמעות, שפת הכאב והבדידות, אחרי שלא נשאר מהזוגיות הרבה, היא מחפשת לאהוב אותו "פשוט". מה זה הפשוט הזה? האם אלו לא אותן "קלישאות" שבאמצעותן החברים מנסים לתפור את הקרעים ביניהם? ואולי היא מתכוונת ליחסים בלי אגו ובלי

אחות קושרת את עצמה באחותה. מה פשר הדרמה המשותפת? מה פשר הדמעה שנמחקה? משהו שאבד, משהו שנולד. המשקולת לרגליה. החופש. שירי מימון מגלה טפח ומכסה טפחיים. השורה היחידה שאמורה לחבר ביניהן היא: "שתינו נלחמות להחזיק את החיים". שנאמין לזה? לשתיהן

שלב בתי השופטים הוא אנטי קליימקס משעמם של  אקס פקטור. תפאורת וילת העשירים הקרה, הספות המהודרות, העושר מסביב, האינטימיות הכפויה – לא עושים טוב למוסיקה ולמתמודדים. משה פרץ ושירי מימון נעזרים בשלב הזה ביועצים. משה פרץ – בחנן בן ארי.