עומר קורן חווה את תחושת המשוררת בלחן שכולו הזדהות עם סבל של אובדן היקר מכל. דליה רביקוביץ פונה אל ירושלים של מעלה ומבקשת אותה לרדת מטה להשיב לה את הילד שלה. "הָשִׁיבוּ לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי/ כְּמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹזֶרֶת לַגּוּף
חוטים נשזרים בין משוררים ומוסיקאים מבלי שנועדו להישזר. חלק מהצלילים אומרים – נועדו. והמשוררים? הם כבר אינם יכולים לתת הסכמתם, לסרב, לחוות דעת. המוסיקאים? מה רוצים? ליצור את השירים מחדש? להשיב אותם לחיים? לתת להם חיים חדשים? כל התשובות נכונות? ההרכב
לאלי גורנשטיין הייתה הארה. התגלות. תאונת דרכים שממנה יצא בנס הובילה לדיסק הזה, שירים על חיים ומוות, "שירי משוררים", מושג שנטבע בערבים המיוחדים של גלי צה"ל מתוך צורך לבדל אותם, להדגיש: אין שיר של משורר שלא נכתב להלחנה כשיר שנכתב להלחנה
