שלומי ברכה

משינה ביצעה את השיר בסיבוב ההופעות שליווה את אלבומה הראשון, במילים מעט שונות. בעזרתו של יעקב גלעד שיכתב אותו ברכה לגרסתו המוכרת. כך למשל כתב ברכה במקור "בקו חמש נוסע אל הים", ובעצתו של גלעד החליף את השורה ל"בתחבורה הציבורית

אייל אבן צור שר על מצב חרדה בעולמו היצירתי מפני אובדן מילים, ועל הקושי לגלות את עצמו (אמנותו) מחדש כשהמילים חזרו. מה בדיוק מהות ה"שברים" ומה הם החלקים" שעליו לחבר כדי לחדש צורה? האם ב"שירים נכתבים מחדש" הוא מתכוון לשירים

הורים הולכים מכות על שמו של הילוד. מוכר כמעט בכל משפחה ישראלית שלישית. היא רוצה על שם סבה. הוא מחפש שם מקורי ששום משפחה לא נתנה עד היום לרך נולד. טריפולי, טריו רוק ישראלי, בחר את הנושא לשיר מתוך האלבום

לטריפולי, ההרכב של ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב,  כבר הדביקו (לפי הקומוניקט שנשלח עם הסינגל) את הסופרלטיב סופרגרופ (Supergroup) – להקת-על. מדובר במונח שהוטבע בשלהי שנות ה-60 שמתייחס להרכבים שהורכבו ממוזיקאים,  שכבר זכו לתהילה בזכות עצמם. האם טריפולי היא ה-Cream

להאמין באהבה באשר היא – אמירה נפלאה. מה אם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע? אלמלא הרשימה שגיל רון שמע מפרט, לא היתה עולה סוגיית האמונה באהבה. אמונה באהבה נוצרת בגלל המחסור הנואש בה. אפשר לחפור ולשאול: איך

שלומי ברכה כתב על מצב של הישארות מהצד. אתה לא באמת רוצה או יכול להיות מעורב, כי במילא לא תוכל לשנות את המצב: אלפי שכירי הרכב שמתכנסים בתוך מסגד מדברים עליך ולא איתך. אתה לא ממש רוצה להצטרף למי שטוען

יאללה, מגיע לכולנו חופשה. יש המלצה. אורי בנאי שר על ווילגאמה, מדיגאמה, קבלאנה. חפשו בגוגל. סרי לנקה ירוקה? לפי השיר, מהרו לתפוס את הדיל הקרוב. משרד התיירות שם יקנה. אסקפיזם לשמו. מצד שני: לא הומצא גלגל חדש בפופ המקומי. מאז

משינה חדש הוא ציפיה לאלבום של להקת-על מקומית, כלומר – רף גבוה. שלומי ברכה ויובל בנאי הם צמד יוצרים, שאינם שולפים מן השרוול. כשהם מחדשים – יש להם בדרך כלל מה להציע. לכן – הציפיה. האלבום רובו – במצברוח מלנכולי,

בהדרן הגיע "החומר החדש", שיר שפותח את האלבום החדש של משינה "מתים, שרים הולכים", שיר איטי, אפלולי, בלדת רוק נוגה על השוני שבינו ובינה. הדובר עף למקום רחוק עם "החומר החדש", שזורם לו בראש, היא רוצה הכי קרוב את הכל. היא צריכה תקווה. הוא

השמיעו קול, מבקש יובל בנאי. בואו נחדש את המחאה – בשביל מי  שנשאר, למי שהוא זר, בשביל אלה שכבר מתים, לחברים שעוד מעט הולכים, התמימים המעטים. הנקודה היא שככל הנראה, לפי המצב, גם אם נשמיע קול, זה יהיה קול קורא

עמותת חברי "משינה" בתקליט חמישי. השידוך הזה בין שלומי, יובל, איגי, אבנר ומייקל מבשיל לפירות מאוד טעימים.  תקליט שהמשיך להתנגן אצלי בכייף ובנונסטופ. זה אלבום של "תסריטים". גם נושא המוות עומד אצלם על תקן תסריט פוטנציאלי לוידאוקליפ, אבל זוהי בדיוק

לפני הדואט של "השמלה במדריד" עם יהלי סובול, סיפר ערן צור, כי את מפיק האלבום המושק, עופר מאירי, הציע לו סובול בנסיעה משותפת מהופעה. סובול המליץ, אחרי ההפקה המוסיקלית שעשה מאירי לשיר הנ"ל. ערן צור החליט לנסות את מאירי ועלה

האלבום נפתח כסרט מתח. המוסיקה של "צב" מכניסה מיד למסלול  קודר, אפלולי, שירה מדוכדכת של טון נמוך. הוא שר אליה – "ואני הולך לאט כמו צב עם בית על הגב/אני הולך איתך בונה לך בית על אגם". היא לעולם לא

במסגרת האלבום החדש של שלומי ברכה, ההולך ומתקרב – מגיע פרק ההמשך של סרט המתח הדרמטי. והפעם על יחסים על יחסים ללא סיכוי. שלומי ברכה מנסה לברר מהות הקשר בינו ובינה, המסתמן ככישלון. זו שניצבת מולו נראית יותר כאיום מאשר

"עושים אהבה בלועו של דרקון" – את התמונה הסוריאליסטית שר שלומי ברכה בטון קודר. אהבה? – סיוט. נצטרף למסע המסתורי שלו למצוא נחמה (אהבה) בעולם נורא. הכניסה ללוע דרקון (פולט אש) מבטלת כל סיכוי. רחוב הירקון הוא הדרקון המתפתל לאורכו

בואו נפגוש את שלומי ברכה בכתובת אחרת, בנקודת זמן לא מוגדרת, בסיטואציה מעט ביזארית, בנרטיב ובצליל של סרט מתח. יש משהו חדש באוויר העירוני של מי שמרגיש זאב, אבל לא מלך החיות. הקול – קול של מי שאינו מנסה להיות "זמר",

רכבת לילה דמיונית ברחוב דיזנגוף בתל-אביב שלוקחת לקהיר – זה נושא שמשינה בחרה לאחד הלהיטים הראשונים שלה. ההזיה מגיעה מתחושת עצבות ובדידות. השנה היא 1985, השלום עם מצרים כבר קיים, והדרך הפשוטה להגיע לקהיר הייתה לקחת אוטובוס ישיר מטאבה. חברי