איך מצליח השיר הזה לצלוח כ-1,000 שנה ולזכות לכ-8 גרסאות בתקופתנו. הפיוט חובר על ידי דונש בן לברט, בן המאה העשירית, שנחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית בימי הביניים. ככל הנראה מדובר בפיוט השבת המולחן ביותר בהיסטוריה, בין היחידים
הזיכרון, החלום, המסורת. שלמה בר של הברירה הטבעית עדיין נמצא שם. הברירה הטבעית האחת. אם לא חולמים – אין חזון, הוא אומר. ואז הוא מניף שתי ידיים ומכה על תופיו, והכל מתחבר לצליל ועוצמה שממשיכים להיות המשהו הנדיר הזה, האולטימטיבי,
מישהו בתיאטרון תמונע התאהב במושג Unplugged (*), ויצר סדרה של מופעים תחת הכותרת הזו, אבל לפי ההרכב הראשון בסדרה, נדמה כי מדובר יותר בגימיק שיווקי, מאשר בקונספט מוסיקלי: "הברירה הטבעית" עם שלמה בר אינה צריכה לנתק כלים מהחשמל, כי במהות היא
