שמוליק דניאל

קול הנשמה של עמיר בניון מסלסל את הדינמיקה בין השלם לחלקי. הוא משתמש בירח כמטפורה למשהו שקיים ומשתנה על בסיס קבוע בדגש על הקבוע. פעם הוא למטה, אבל ללא ספק יעלה וישתקם אחרי השבר. הירח מקבל את האור מהשמש. הוא

הנטייה של אליאב זוהר, מאז התגלית של "מיכל" בהכוכב הבא,   היא להפוך דרמה למלודרמה בעוצמות של רגש שרץ לפניו.  זוהר יודע יותר מהמאזין שאינו נמצא בנבכי הסיפור, מה לוקח אותו למהלך של רגשנות מופרזת. העיבוד בשיר מקדם את השיר

באופן שבניון שר, גם טקסט קיטש יהפוך שיר נשמה. "ניצחת איתי הכול", רחוק מלהיות קיטש. הטונים של בניון מגיעים ממקומות ששייכים רק לו. השיר קסום במינוריות שבו, בקול הנשמה המסתלסל. גם מצד הטקסט עמיר בניון היה תחת השראה: "את רזי

אליאב זוהר תוהה-תועה על מהות מצב נפשי ומשרבט הבזק  מחשבות שחלף בראשו על מישהו (יוצר?) אליו מופנה השיר. מה כואב? מה מסתתר מאחורי זרם המחשבות? ממה לברוח?  מה משמעות "תלוי איך מסתכלים על זה"? מהו ה"זה" הזה. להאשים את מישהו?

מה קורה אצל אליאב זוהר? בדרך אל עצמו נאמרים דברים בגוף ראשון, בגוף שני. מי אומר למי? מה בדיוק קשה? מה מהות הפער בינו ובין מי שאצלה "הכל מואר", איזו אחריות הוא צריך לגלות, ומה מקומה של אמא בעולמו של

מה הם הכוחות המנוגדים שפועלים על עמיר בניון? האם זו בעיה ממלכדת? הפכתי והפכתי בטקסט. הנפשות הפועלות בשיר – אני, אתה, חבר דמיוני – דמות בדיונית אותה יוצרים בדרך כלל ילדים קטנים. בניון מגייס את ה"אתה" לשחק משחק. מיהו ה"אתה"?.

אחרי זעקת אהבתו הנכזבת ב"מיכל", השיר שהפך אותו לכוכב הבא, העליתי שאלה לאן המלודרמה הזו תוביל אותו. לפי "שדים בעיניים" אליאב זוהר נמצא פחות או יותר באותו מקום, מתרפק בכאב על העבר, מנסה להמריא מאותה נקודה של מפגש רגשני בין

אליאב זוהר בחר לסיים את זעקת אהבתו הנכזבת במטפורות מהים: "כבר מאתמול אצלי בראש עיניך ים כחול/ אני לא יכול מתפרק לי כמו ארמון בחול".  זוהר הקפיד על חריזה באמצעות ההברה "ול" (ליפול, אלכוהול, לשאול, כחול, בחול) מה שהופך את

מה רוצה גוסטו לומר ב"אומרים ש.."? האם הוא מייצג איזושהי תפיסה שמתייחסת בציניות למה ששגור בפי הבריות? יש שיגידו: אין לנו שליטה על מה שאומרים ויש שיאמרו: אל תאמינו למה שאומרים. בתאוריה אפשר להניח שגוסטו גורס – אומרים מה שאומרים,

טל סונדק, בעזרתם האדיבה של מאיר גולדברג ויצחק קלפטר (ששב במז"ט להלחין), מציג מדריך הישרדות אחרי הג'ונגל של שנה שעברה, שהשתיקה יפה לה. לפי המשפט הזה נהיה חכמים ופשוט נעבור הלאה כי בעתיד יעלה אור ויהיה בסדר. על זה נאמר

ה"אני תפילה" ששרים שולי רנד ועמיר בניון הוא ברירת מחדל נפלאה. אתה מכיר בעובדה שעולם כמנהגו נוהג, ושום דבר לא ישתנה, אז לפחות תצא ממצב חוסר הידיעה הקיומי על ידי תפילה ונגינה שמחברות לכוח שממנו נובע מצב אי הבהירות. כששניהם

שולי רנד נושא תפילה לבורא עולם. זה הולך בדיבור, בשירה. הוא לא המציא את "אייכה". כבר שאלו את זה לפניו. אבל הוא מזדהה. "ריבונו של עולם אם נדבר גלויות/ לפעמים אין לי כוח בעולמך לחיות". מה זה אומר? לרבים מאיתנו

חוה אלברשטיין כתבה את השיר כמחווה לחוכמת החיים של אמא שאומרת: כל דבר הוא טוב רק במידה הנכונה, אל תהיי טובה מידי ולא מידי שנונה, השתמשי בראש התיייעצי בלב,  זמן הוא רק ידיד אבל לרוב אויב. חלק מהעצות הללו יכולות להישמע

גוסטו מתפייט על געגוע שמחבר מקום עם דמות מן העבר. הבית הישן שקשור באהבה נסתרת בלתי מוגשמת, שנשארה טמונה אי-שם עמוק בלב. הטקסט הנוסטלגי מעט מיופיף. פרחים שקמלו, שירים שאהב כמו עיניה החומות. לא חייבים לקשט בדימויים רק כדי להתהדר

את המשבר ביחסים חש הדובר בחושי השמיעה והראיה. "רוֹאָה לְךָ בָּעֵינַיִם מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה", "מְדַבְּרִים בְּלַחַשׁ מִתְפָּרְקִים בִּצְעָקָה". החושים הופכים לתחושה, ושרון הולצמן נמצא במקום הזה בשיר של חשבון נפש נוקב, של התרפקות והתפרקות, באווירה של תוגה ובטון של געגועים קשים.

במקום לבכות ולקטר על מפגעי הימים הקשים, מציע גוסטו ל"אח" האובד צרור עצות. "הקשב לזמן", "אל תעצור עוד יש חלום", "רק אם הלב שלך יוכל לתת, אתה תוכל לנוח באמת". הפניה ל 'אח' מסמנת את הכיוון. מדובר לא בקרוב משפחה

לאן רוצה ינון שטרית להגיע? הוא מצטט את פרק מ"ג בראשית – ציוויו של אלוהים לאברהם לעזוב ארצו ומקום מולדתו וללכת  לארץ כנען. הציווי "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך", נתפש במסורת חז"ל כאחד הניסיונות הקשים שבהם נתנסה אברהם. מדובר

מי יכול לגלות את סודות חייה של נדיה? מה קרה לה? איזו טראומה עברה? צרותיה הפכו אותה לנודדת ומנותקת. לא תזהו אפילו לאיזו דת היא משתייכת, לאיזה רובע היא שייכת. בכל זאת: בשיר היא משתתפת בגוף ראשון, מתרפקת על ימיה היפים.

את מי יוני ג'הסי מייצג ב"בואו נרד אל העם"? את המתגוררים בקומה ה-25, את אלה שמטפסים גבוה לכבוש את מגדל השן, הפוליטיקאים המושחתים, את עצמו? הטקסט נשמע כמו צרור המלצות אוטופי אקראי מהסוג הנדוש, שמכיל אלוהים, לב וילדים. תרדו אל העם,

שורת הפתיחה  מלחיצה, אינה קוהרנטית ביחס לשיר כולו. האב רואה טירוף בעיני הילד מול מראה שבורה והחיוך, ומצד שני  "גם עצוב" (למה "גם"?) מה משמעות הטירוף? מה פשר המראה השבורה? ההמשך לגמרי אחר, יותר חמלה ונחמה מאשר טירוף: ניסיון לחזק

בשיעור לכתיבה יוצרת של שירים מולחנים, הייתי לוקח את השיר הזה ככדוגמא – איך לא לכתוב שיר. הראל מויאל כתב שיר בגוף ראשון של אוהב המבטיח לאהובתו לחזור. לא ברור איפה הוא נמצא, אבל לפי תוכן השיר הוא יחזור "אחרי שתחלוף המלחמה".

מה עובר להראל מויאל בראש? "החיים המשוגעים" הרגו לו את החלומות., תקוות גרמו לו לרעוד, "מנגינות בלי מילים" מתחרזות  עם אלה שירקו לו בפנים. להשתתף בצערו? – לפי חריזת האינסטנט הזו – ממש לא. טוב שיש מישהי שעושה את זה

גוסטו במערב וליבו במזרח, במרוקו. המפגש מוביל אל אחד מאלבומי ה – cross-cultural היפים ששמעתי מעודי. הוא שר בערבית מרוקאית (ערבית-מוגרבית), שירים מקוריים, והתוצאה מלודית להפליא, יש שיגידו "מערבית" מדי. מבחינתי – עונג אמיתי. גוסטו נוגע בשורשים שלו, אבל נמצא לחלוטין כאן, במערב,

הכל כל כך בסדר, אז למה רע לה? פסיכולוגים ופסיכיאטרים ממשיכים לעשות מיליארדים מניסיון לענות לאנשים על השאלה הזו. גם אפרת קולברג משתתפת בחפירות הנדושות האלו שמסתכמות בשימוש ב"להיות או לא להיות". גם כאן המחשבות משומרות ושחוקות.  אני מאמין לקולברג שזה בא ממקום

גברים רבים בוכים בשירים על הגברות המאכזבות. מה בדיוק חיפש אצלה, שהפך כל אבן? ואם הפך "אבן" – איך עדין ליבו דואב? היא מתמחה בפרידות, חייבת "קורבן", לא יודעת מה היא רוצה מעצמה ("האמת שלך קצת שבורה") מה שלא מתחבר

שנדבר באדמית? עפרית? יוני גנוט לא ממש מתכוון לשפה (לשון דיבור המשותפת לעם). הוא עוסק בשפה מטפורית. מי שחפץ להעמיק – האדמה היא מקור חיינו.  או כפי שנאמר – "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם,  עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים". באדמה

מדברים על "מוסיקה מזרחית", על שורשים, על שרת התרבות שמטיפה ל"שורשים מזרחיים" במוסיקה, ורוקדת עם אייל גולן. על גוסטו היא שמעה? אני מניח שאין סיכוי. לרבים מאתנו אין מושג מהי תרבות מזרחית אותנטית. הרוב יודע ש"מזרחית" זה הפופ הים תיכוני

לקחו שלל קלישאות על איך גבר מנסה לשכנע גברת להיות שלו בסופרלטיבים וגוזמאות  מפה ועד הודעה חדשה. הטקסט מורכב מהתחכמויות לשוניות כמו "אני אוהב אותך יותר מפעם ויותר מהגיון… יותר מהטירוף". סוג של דיבור הומוריסטי. גם משפט הקושר את האהבה

קבלו כמה אמיתות  חיים על פערים בין אנשים, שכוחן יפה לצמיתות. גוסטו טרח וריכז כמה מהן לשיר בשפת אמו מוגרבית-מרוקאית הטבעית לו מבית הוריו. החיבור בין פופ ברוח התקופה והמוסיקה הזו מזכיר מה שזמרים כמו שב מאמי ו – Khaled

משפחות על ילדיהן מצטיידות בכרטיסים לקראת מבול הצגות הילדים בחנוכה. אני אמתין עם נכדי עד שוך הסערה. שום נזק תרבותי-חברתי לא ייגרם להם. בינתיים, אשמיע להם את "ריח של חלומות", אלבום וספר שירים מאויר מופלא. המילים של דנה דובדבן, הלחנים