אני חוזר לדיסק הזה שיצא ב-2004. נעזוב את האוונטה של "חצרו של פרנס". אבל אין כמו הבחירות של שמעון פרנס – מהחצר, מהמרפסת, מהאולפן. אפשר להתענג על האוסף גם בלי זה. הסלט האינסטרומנטלי לוקח אל הרבה מנגינות יפות, ותיקות ופחות ותיקות,
אני אוהב את הבחירות של שמעון פרנס. יש לו את הטאץ' הזה לעממי המפולפל, לאקזוטי הייחודי, לקליט והחם, לשיר שמתכוונן ישירות ללב. הוא אינו פופוליסט בכוח. הוא אינו פונה למכנה המשותף הבינלאומי של אולם השמחות. למרות אהבתו לתרבות המוסיקלית של
לשמעון פרנס, עורך האוסף, יש סיפור געגועים ללילה חלומי אצל אנדריאס, ומה שעשתה לו המוסיקה בחצר ההיא. אצלנו מתרפקים על המוסיקה שאינה שלנו, הופכים את אותה למיתוס. סך הכל המקור מצויין, מצדיק את ההתמרחות. פרנס איש רומנטי ומתגעגע, נבר באוספיו,
שמעון פרנס הוא העגלון המקומי של הכרכרה היוונית הזו (אות התוכנית "פותחים ערב בגלי צה"ל") , שבמקור שייכת ל – גריגוריס ביסיקוציס, הנחשב אחד מענקי הבוזוקי של מוסיקת הלייקה היוונית בשנות השישים. אנחנו מכירים את הגרסה האינסטרומנטלית, פחות את הקולית.
כששורות אלה נכתבות, חאריס אלקסיו פה, בארץ. התרגשות גדולה. למה התרגשות? תקשיבו לאוסף הזה שערך שמעון פרנס. היש התרגשות יותר גדולה מזו? כשאני שואל את עצמי למה אני אוהב מוסיקה יוונית – אחת התשובות היא חאריס אלקסיו, חרולה הגדולה. פרנס
