אני זוכר את הערב ב-1967 שבו השתנה עולמנו. המחט שהסתובבה על הפטיפון רעדה מרוב התרגשות. "סרגנ’ט פפר" היה הרגע בו הרוקנ’רול הפך לאמנות. לא היינו צריכים לחכות לאלבום הזה כדי להבין כמה שגה משרד החינוך כשאסר על הביטלס להיכנס לארץ.
ג'ימי הנדריקס, אגדת הבלוז והרוק, הגיטריסט הפנומנאלי, הוא מן הסתם כוכב הרוק המצליח ביותר בכל הזמנים שיש לו רק שיר אחד, All Along The Watchtower, שהגיע לטופ 40 של בילבורד הוט 100. זה לא שיר שהוא כתב. אפשר איפוא לקרוא
קחו את האוטובוס "Magical Mystery Tour" בליברפול תקבלו הסבר מפורט בסמטת פני ליין. פול מקרטני ישב שם בתחנת אוטובוס שליד ביתו, ממתין לפגישה עם ג'ון לנון. בשעה שהמתין, שירבט דברים שראה, כמו מספרה לגברים, שעל קירה נתלו תמונות של לקוחותיה, אחות
סמוקי רובינסון התבסס בשיר על האופרה האיטלקית "ליצנים" (Pagliacci) המספרת על ליצן, שעליו להצחיק את הקהל בזמן שהוא בוכה מאחורי האיפור שלו, כי אשתו בגדה בו. בסוף השיר שר רובינסון: "בדיוק כמו שפליאצ'י אני מנסה לשמור על פרצוף הליצן שלי". סטיבי
Groovin' התייחס לריקוד במשמעות: Everyone in the club was groovin' to the music.. פליקס קבלייר (קלידים) ואדי בריגאטי (שירה) כתבו את השיר הזה אחרי שהבינו, כי לוח הזמנים של עבודתם מאפשר להם לפגוש את בנות הזוג שלהם רק בימי א'.
