זוהי גרסה שניה, אקוסטית, לשיר שאירית דקל הוציאה בעבר, העוסק בעניינים של חברות, בגידות, ותורת היחסיות המצפונית (מלשון מצפון). זהו מצב שמצד אחד יכול להיות טרגי, מצד שני – עושה טוב, משחרר, תלוי מי המתבונן ומה נקודת ההתבוננות. דקל עוסקת
המרחק בינה ובינו. הפיזי, המנטלי. הזמן לא ריפא דבר. בכל זאת היא נזכרת בו. מתנצלת אם פגעה בו. שברה את לבבו. מסוקרנת אם יסכים להיפגש. אדל בחרה לחזור מלנכולית, עגומה, מדוכדכת. אמוציונאלית. כוכבת הפופ הגדולה ביותר בעידן הזה באה שוב
הבנאדם קם בבוקר אחרי לילה של אלכוהול, רואה מכוניות כולן בהירות ומבריקות כאילו הגיעו עכשיו מהמאדים ומרגיש רע על רקע כותרות שמבשרות מלחמה, הבנאדם עוד מספר במשחק בינגו, וכל שנותר לו – מוסיקה, מבקש לסייע לו לשיר את השיר שלו.
