שער4

The Michael Jackson Experience המופע מלאס וגאס

I AM KING

3.5/5

הקהל שר את השירים, ילדים עלו בסוף המופע לרקוד, ואחד קטן עשה נפלא הליכת ירח. מחוץ לאולם התנפלו עליו כאילו מדובר בדבר האמיתי. מבחינתם – זה היה כמו לראות את מייקל ג'קסון. אז כן: מייקל פיירסטון נראה כמו מייקל, הולך כמו מייקל,  רוקד כמו מייקל. ואפילו נשמע כמו מייקל. עשר שנים אחרי מותו, תעשיית החיקויים מתעצמת. מלך הפופ מת, אבל לא יימצא לו יורש, וגם החקיין המושלם אינו יכול לבוא במקומו. בעולם מתרוצצות כשבע הפקות המנסות לחקות/ לספר את מייקל ג'קסון. לפני כשלוש שנים הגיע לכאן Thriller Live, מחזמר שהועלה בלונדון על בסיס להיטיו של מייקל ג'קסון. גם ההפקה ההיא לא התיימרה ליצור דרמה אוטוביוגרפית שתעסוק בשלל סיפוריו המבעיתים של מלך הפופ – מהתעללות מינית, בעיות התמכרות, הניתוחים הפלסטיים הממושכים, שהותירו אותו מייקל ג'קסון במסכה. אלה חומרים שאינם יכולים לבוא בחשבון, כשאתה רוצה להוציא קהל עם חיוך על הפנים. גם ב"אני המלך", The Michael Jackson Experience המופע מלאס וגאס, לא הוזכר שום סיפור שיקלקל את השאו אמנם מופע הסגידה למייקל ג'קסון לא ממש נפל השבוע טוב בעקבות הסרט התיעודי החושף עדויות  חדשות להתעללות מינית של מייקל ג'קסון בשני ילדים, אבל נראה שהסוגדים למיתוס, שנכחו במופע בהיכל בהרצליה לא ממש הוטרדו מהכותרות השערורייתיות על הכוכב. עוצמת המיתוס גדולה מכל סיפור על התעללות.
מהות המופע – להגיע לחיקוי מושלם  של מייקל  – בתנועות, בתלבושות, במניירות, ביכולת  לשיר תוך כדי ריקוד אינטנסיבי. האם פיירסטון מסוגל למלא את החלל שהשאיר אחריו מלך הפופ בלבם ובמוחם של מעריציו? לא לגמרי –  למרות שקולו ותנועותיו  דומים מאוד למקור, עדיין אין כאן שלמות כזו שהוציאה ממני קריאות התפעלות. הביצועים של מייקל פיירסטון בן הארבעים הסוגד לג'קסון כבר כשלושים שנה – הם חיקוי  טוב של המקור, אבל לא מעולה בעיקר במה שקשור לגמישות וזריזות הגוף, שסובל מעודף משקל. סרטוני הוידיאו מתוך ספריית הסרטים של מייקל ג'קסון וחמישיית ג'קסון איכשהו תרמו למעבר מעניין/ אטרקטיבי יותר מקטע לקטע, מצד שני, המופע הזכיר לעיתים שואו של מועדון לילה, נטול סיפור מסגרת, ששם בין השאר דגש על רקדניות וגיטריסטית נוטפות סקס שנצמדות למייקל פיירסטון, בתנועות חושניות, כאילו זה חלק חשוב בסיפור של ג'קסון.
פיירסטון אינו מקרין אישיות בימתית משלו. הוא מעדיף להסתתר טוטאלית מאחורי מסכת מייקל ג'קסון. מבחינה זו, הוא דגם מייקל ג'קסוני טוב. ה"בילי ג'ין" שלו – לתפארת המורשת הג'קסונית. כנ"ל Black & White, "ביט איט" וגם ההצגה "המפחידה" של Thriller – מהוקצעים לעילא.
אם מעולם לא ראיתם את מלך הפופ חי בקונצרט, מייקל פיירסטון, הוא תזכורת יותר מסבירה לכוכב – לא כמופע תיאטרלי, לא כסיפור על האיש והתופעה, אלא בעיקר כשאו  שנוגע במאפיינים  הטיפוסיים של ג'קסון – התנועות, המראה. הריקודים. השירים. זה מופע שיגרום להיזכר במייקל ג'קסון, אבל לא הרבה מעבר. נדמה לי שהמעריצים אינם מחפשים את המעבר.

Wanna be startin' somethin, Human Nature, Working Day/ Rock With You, Dirty Diana, Smooth Criminal, Black Or White, Jackson Five, Billie Jean,The Way, Pretty Young Things, Thriller, Man In The Mirror, Shake Your Body

צילומים: מרגלית חרסונסקי

Black Or White

Jackson Five

I'll Be There

Billie Jean

Thriller

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. תודה על הביקורת המועילה! היגענו למופע עם ציפיות מתאימות ונהננו מכל רגע במופע. מופע מדהים, מלהיב ואנרגטי. מומלץ ביותר לכל מעריצי ג'קסון באשר הם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן