עיון ביקורת

אביתר בנאי, עומד על נייר (הד-ארצי)

מוסיקה ישראלית

מה זה פקק תנועה לפי אביתר בנאי? זהו מצב של להיתקע בתהליך הכתיבה, כאשר הרצון לדייק במילים הוא שמבאס. "כשהכול טוב, אני מרגיש שאני שוכח". אחרי 14 שירים חדשים, אתה מרגיש כי ניסית לצלוח את זרם המחשבות-שירים שלו, אלא שבדרך פה ושם כמעט טבעת. יש לו שיר שנקרא "תחרות כלבים" שניסיתי לפענחו. ולאן פניו מועדות כשהוא "נוסע במונית לא זוכר את הכתובת" ומהי כוונת המטפורה "להדליק את השמש בצחוק ובבכי". 

גיל סמטנה שעיבד, העניק להתפתלות הטקסטואלית-מלודית שלו עיבודים לא שגרתיים באוריינטציה קלאסית. ערך מוסף של ממש. בקצה מנהרת העיצבון שלו, מגלים פה ושם פתחי אור, כמו בשיר מחויך משהו "שוב אני לבד" במקצב עליז שנוטה לרגאיי. בד"כ בנאי מנסה לתרגם תחושות עומק, חלומות ומטפורות לצלילים. השיר "בבית" ("מרוב פנטזיות, אין מציאות") לוקח לסיטואציה שנותרת בחלקתו האישית ההזויה ואינה עוברת במקרה שלי לחלקת המאזין. "טיפה של אור" נשאר כפאזל לא מתחבר שיש בו חלום על ילדים שישנים באהל בסלון, תקווה לירח בים שיעזור לסלק את החושך ושאלה "את מי אתה אוהב". לא ירדתי.

מצד שני, הוא מכניס שיר של רחל המשוררת "כה ציפיתי ליום והגיע" בקצב רוק. למה רוק? הייתי משאיר בחוץ. דווקא העיבודים הקלאסיים-אקוסטייים הם המיוחדים בשני שירים, הטובים ביותר לטעמי באלבום: "את שקט" שעמיר לב שותף בכתיבתו, שיר שאומר: אני רוצה אותה במצב לא קיים, בנקודה שמתחיל בה היופי. והמוצלח ביותר – "המון אנשים", מילים של אתגר קרת שמחדד תסכול: "המון אנשים דומים לי/ רק לך אף אחת לא דומה", בעיבוד מורכב ואימפרסיוניסטי לכלי מיתר שנוגע בליבת השיר בפרשנות לירית יפה. חבל שאין עוד שניים שלושה כאלה באלבום. בסך הכול, במהות, אביתר נשאר יהלום כזה לא מלוטש, אבל נדיר ומאתגר, אבל הוא צריך לדעת לצנזר כדי ליצור מקבץ יותר מרוכז של רגעי קסם.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 3 תגובות

  1. המשך...

    "נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת
    כל כך הרבה זמן בחושך
    היאוש, הבשר, הגאווה
    אויבים גדולים שאני טפחתי
    להדליק את השמש
    בצחוק ובכי ובמנגינה
    אני כבר מגיע, אני כבר נמצא"

    "נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת" - אובד, תועה בדרכים, מנסה להגיע לתכלית, למשמעות, ליעד האמיתי, (אולי הביתה), אבל לא מוצא בתוך עצמו מה הוא והיכן הוא.

    "היאוש, הבשר, הגאווה [הם] אויבים גדולים שאני טפחתי".

    "להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה" - הנסיון שלו מתוך החושך ("כל כך הרבה זמן בחושך") להביא את האור באמצעות החוויה הרגשית והמוסיקה.

    מכאן אפשר להמשיך לבד.
    (מישהי)(02/06/2010)
  2. מנסה לעזור בפענוח...

    "תחרות כלבים
    רצים במעגל
    עיניים רעבות
    דיבור מרומז

    בנעלים היפות
    אני רץ יחף
    חלומות עמוקים
    אני מגיע ראשון"

    החלק הראשון מתאר מציאות חברתית, מציאות אנושית חומרנית, יצרית, ריקה ונואשת, שהוא (ורובנו) חיים בתוכה. החלק השני מורכב מפרדוקסים לכאורה, שחושפים את האשליה. הוא בנעליים יפות, אבל בעצם יחף. חלומות עמוקים זה ניגוד או אמירה צינית על השאיפה למקום הראשון בתחרות כלבים (ומתנצלת בפני הכלבים, אבל זו לא אני כתבתי). אבל הפרדוקס הכי חזק ומשמעותי נמצא במקום אחר - בתחרות הכלבים הזו רצים, כאמור, במעגל, אז איך אפשר להגיע ראשון? זה הישג שהוא אשליה. הוא בעצם לא יכול להגיע לשומקום כי המירוץ הזה הוא חסר תכלית ומשמעות.

    המשך מיד...
    (מישהי)(02/06/2010)
  3. הלוואי והוא יתעלם לחלוטין ממה שאנשים כמוך כותבים.

    ואני ממליץ לך לעבור לדברים קצת יותר קלים,
    כי אם אתה לא מבין על איזה תחרות כלבים הוא מדבר, ולמה הוא נוסע במונית ולא זוכר את הכתובת...
    אז אתה גם לעולם לא תבין.



    (אדם)(16/11/2008)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − = 2