האם הראל מויאל יכנס לרדיו של אליקו? למה לא? הרי גם המוסיקה שהוא עושה היא ים-תיכונית, אמנם פחות בוטה, פחות פשטנית, פחות חפלאית, יותר מעודנת, אבל באה ממקומותינו. נו, אז מה? יש לה סיכוי בז'אנר המענטזים שמרוויח מיליונים, ומודיע על אוהלי מחאה מול גל"צ?
טוב שהראל מויאל בחר לא להיות שם. זהו אחד השירים היפים הלא "מתמזרחים" ששמעתי לאחרונה. תפילה אישית לאלהים. טקסט אנושי מאוד. נכון, כולם כבר אמרו זאת קודם, אבל כל אדם ותפילתו האישית, ומויאל נושא תפילה כנה.
הקול שקורא מבור – ביטוי לענווה של הפונה לבורא בתפילתו. האדמה הצמאה – באנלוגיה לצימאון שלו לקבל חסות אלוקית, והבקשה, שלא יאחר לבוא מתקשרת עם עייפותו מחייו ,כפי שהם מתנהלים בהווה. הוא רוצה לבטל את המועקה (כאילו נמצא בתחתית – בבור), שהוא נתון בה, ומבקש: "עשה אותי שמח, עשה שאהיה גיבור".
במוסיקה יש ענווה, איפוק – בטח בחלק הראשון הנוגה בעיבוד שמימי יפה (עיבוד כינורות יפה), גם במעבר לקצב  בחלק השני של השיר, שאינו "חפלאי" לכפיים. הראל מויאל עולה על נתיב סגנוני שתואם את אישיותו, והמוסיקה הזו הולמת אותו במידות נכונות. והעיקר – נשמע לי אותנטי.

אל תאחר, קולי לוחש מבור / עייפתי מלזעוק אל תאחר לבוא / אל תאחר/ אלי עייפתי, התשמע ליבי המתגבר/ הולם כתוף/ שמור עלי, ברך ימיי/ עשה אותי שמח עשה שאהיה גיבור
ואל תאחר לבוא… אל תאחר לבוא…השקה אותה אבי אל תאחר אליי צמאה/ היא טמאה היא / התשלח יורה אל/ אדמתי עם אור ראשון
שמור עליי,/ ברך ימיי / עשה אותי סולח / שמע/ תפילתי מבור/ ואל תאחר לבוא… אל תאחר לבוא…

בס: אבי יפרח גיטרות: תומר שטיין, הראל מויאל עוד: עומרי זליג קלידים ותכנותים: אהרון קמיגרוב, תמיר קליסקי, כינורות: חן שנהר, אבנר קלמר' ויולה: גליה חי' צ'לו: נועה איילי' קולות: הראל מויאל