אני לא זוכר שהורי שרו לי שירים לפני השינה (ביידיש, נאמר). אמא סיפרה לי סיפור לפני שנרדמתי. אבא לא שר. המסורת של האשכנזים החילוניים לא עברה את מחסום הדורות. הורי לא הביאו איתם שירים. אני גדלתי על "העיר באפור" של נעמי שמר. על "אליפלט" של אלתרמן וארגוב. יהודה פוליקר לא רק שמע שירים לפני השינה בילדותו. לפני 12 שנה הוא הקליט את הוריו ללא ליווי שרים את השירים מימי יהדות סלוניקי ההם. עכשיו הוא מחבר את אבא ג'קו לגיטרות חשמליות. שירי נחלת הכלל מלפני שבעים שנה נכנסים לאולפן ההקלטות, עושים עלייה מחודשת.
אני מצדיע לפוליקר על הפרויקט. הוא בא מאהבה עמוקה להורים, מה שהם היו בשבילו, לקשר המתחדש תמיד עם עברו. הטכנולוגיה מתגייסת לדואט הזה – מוסיקת עם במהדורת העכשיו. אצל פוליקר זה מגיע ממקומות של אמת, לא ממחשבה – האם יורידו את השיר בהיסטריה. פוליקר כבר שר בשביל האמת שלו, למעשה בשביל ההסטוריה. כשתודעת ההווה פוגשת את זיכרון העבר – לא מחפשים את הלהיט הבא.  

Dime ninya onde moras
te ire a vejitar.
– En una kaleja skura,
non se ve a kaminar

Los pasharos djudjulean
en el arvol ke da la flor.
Ayi debasho se asentan
los ke sufren del amor

אמרי לי נערה /   אמרי לי, נערה, איפה את גרה/ אבוא לבקר אותך/ אני גרה בסימטה חשוכה/ לא רואים כשמתהלכים. הציפורים מצייצות/ בעץ הפורח./שם מתחתיו יושבים/ הסובלים מאהבה.
כבר אמרתי לך, אוצרי,/ אל תעמדי על שפת הים./ יש סערה בים,/ היזהרי שלא יסחף אותך.
שיסחף ושייקח אותי/ אל שבע תהומות./ שיאכל אותי דג שחור/ וכך אנצל מן האהבה.
כבר אמרתי לך, אוצרי/ אל תעמדי על שפת הים./ יש סערה בים,/ היזהרי שלא יסחף אותך.
אהובי ריקני וגבוה/ ממש מוט לחבלי כביסה/ אמי עשתה כביסה/ העמידה אותו כדי לתלות אותה.

ג'קו ויהודה פוליקר – אמרי לי נערה