וישתעשעו נערי הסודהביט לפנינו. מה כל כך מושך אותו לדעת – מה היה אם? אם. אם. אם. לבחורים ממסדרונות הסטודיו של ניסן נתיב – אין כבר במה להתעסק, שהם בוחנים את שאלה הרת גורל – מה היה אם היא הייתה וכו'   אגב, בזמננו, הגבר הוא זה שהיה יוזם לשכב עם בחורה בתא צפוף של שירותים באיזה מועדון חשוך. אין ספק שיש כאן מהפך. פתאום – החיוך שלו מזלזל בה. לא מתאים לו. מי הוא שיסרב לה? ועד בשירותים?  מצד שני הוא בכ"ז לא שלם ("אבל חבל") אבל למה שנחפור, כשמדובר באיזו גחמת אלקטרו פופ מחויכת.

אגב, לפי דברי הקומוניקט רוצים הסודהביט לא פחות מאשר  "להתכתב עם הסצינה האלקטרונית וחיי הלילה התל-אביביים באמצעות שפה נגישה והומוריסטית, אך עם תכנים שירחיבו את גבולות המיינסטרים הישראלי".  הסודהביט אחראים לקשקוש הזה?

הקול המלחש והמתלהב נישא על מקצבים ידידותיים למשתמש,  הטקסט כחוש, אבל מראש כנראה אינו מנסה להיות דרמה, ואכן המוסיקה מצליחה להשאירו כמשב רוח הומוריסטי קליל, משובב  ומשועשע שיתקבל, ככל הנראה ,בברכה ברחבות. לכתוב על זה "הפקה שפוזלת לאנדגראונד" (ממש כך – בקומוניקט) הוא סוג יהירות לא חכמה ולא בוגרת.  כנראה, עברו כבר כל כלך הרבה שנים מאז "אנדרגראונד" היה אנדגראונד, שכל גחמת פופ נלהבת מנכסת את המושג לעצמה. בשורה תחתונה: מוגש מוגז בטעם מתקתק נחמד ומרענן ללילות הקיץ חמים. אפשר לייצר מהסוג הזה עוד.

אם היית רוצה לשאול אותי/ יש לי עוד סיכוי איתך/ משהו במבט הזה שלי/ היה גורם אז למבוכה

אם היית רוצה לבוא אליי/ לשמוע אצלי תקליטים/ משהו במבט הזה שלי/ היה אומר – זה לא מתאים

אני יודע שאת לא רגילה/ כשאת לובשת כזאת שמלה/ לשמוע מגבר מילת שלילה/ אבל – חבל

אם היית רוצה לצאת אתי/ לבר חשוך או מסיבה/ משהו בחיוך הזה שלי/ היה גורם אז למריבה

אם היית רוצה לשכב איתי/ בתא סגור של שירותים/ משהו בחיוך הזה שלי/ היה אומר – זה לא מתאים

אני יודע שאת לא רגילה/ כשאת לובשת כזאת שמלה/ לשמוע מגבר מילת שלילה/ אבל – חבל/ אני יודע שזה מתסכל/ כשאת לובשת שמלה של שאנל/ לקלוט שהגבר לא מסתכל

אבל – חבל

סודהביט -אבל חבל