האלבום הראשון שלי

דנה ברגר

רידינג 3 ת"א
4/5

ב"מלך", השיר הכי מוכר מהאלבום שלשמו התכנסנו, קפצה על האורח ברי סחרוף כזו שמחה, שהוא התחיל למחוא כפיים לפי הקצב. הטקסט לא ממש מבשר שמחה. הגברת בשיר אומרת לגבר: אתה רוצה להיות מלך – אני מזמן הבנתי שאני לא מלכה … "אין לי טיפה של שקט, אין מה לתת לך"

אבל ברוק כמו ברוק, לא חובה לשדר ביאוס. אנשים באים לשמוח. אלבום הבכורה של דנה ברגר – לא בדיוק אלבום שמח. להיפך: זה אלבום קשה. המוסיקה בו היא רוק נטול פשרות, לא עושה "הנחות פופיות" למאזין.

לרענון הזיכרון חזרתי לדיסק הצהוב ההוא, שהמתין גלמוד בספריית התקליטים הלא מאכזבת שלי. שלפתי כמה משפטים רק כדי לשחזר מה כתבה דנה ברגר ב-1994.

 

"אם אתה רוצה להיות מלך/ אז בבקשה/ אני מזמן הבנתי/ שאני לא מלכה" ("מלך")

"ונדמה לי שאין לי סיבות לחייך/ איך אתה יכול גם עכשיו ללטף?" ("מה יישאר בסוף")

"שקעתי בייאוש עמוק חשבתי שזה יעבור/ מצאתי לי בקבוק הלכתי עד הסוף" ("7 בערב")

"כשאתה מחבק אותה מנשק אותה/ מה מהחורף ההוא עוד איתך/ או שרק אני נשארתי אשמה" ("אשמה")

"כי יום אחד הכל יגמר/ הכל יגמר הכל יגמר/ הכל ישבר אלפי חתיכות/ אני לא אדע אם לזרוק או לבכות/ או לקחת איתי את הכל" ("מה יהיה")

"השמש בשמיים/ נדמה לי שיהיה אור/אני עוצמת עיניים/ מפסיקה לראות/ איך אני נופלת? ("נופלת")


כזו היא היום? האם היא מסוגלת להזדהות עם המטענים הרגשיים שהביאו אותה לכתוב שירים כאלה אז?
למה חוזרת דנה ברגר לאלבום הראשון שלה שיצא ב-1994? רק משום שמועדון רידינג הכריז על סדרה חדשה, המאפשרת ליוצרים-זמרים לחזור אל אלבום הבכורה שלהם בהפקה חד-פעמית? נדמה לי שלא רק.

דנה ברגר כתבה והלחינה את האלבום לפני 18 שנה. אלבום קשה. שירי נפש לא קלים, רוק ישראלי במיטבו, מנוגן ע"י מיטב הנגנים של אז.  

והנה ברגר  מחזירה את כל הנגנים האלה, כולל המפיק המוסיקלי רע מוכיח כגיטריסט וגם מי שהתארח אז – ברי סחרוף, לאו דווקא כדי לשחזר את התסכול והניכור, שהיא מבטאת ממערכת יחסים מבאסת, אלא כדי לעשות חגיגת רוק על הבמה ממרום הגיל והניסיון. 
הערב הזה  הוא הנאה צרופה של זמרת ונגנים, שמתים לחזור ולעשות רוק נטו בלי פשרות.
בשביל הקהל, שמכיר דנה ברגר היותר מיינסטרימית – רוב השירים, פרט ל"מלך" ו"חמימות" לא מוכרים. בהדרן קיבלנו את "שקט" של בלגן שדנה ניגנה אקוסטי. אבל בתום הערב הזה, יש הרגשה, שהאלבום הראשון שלה היה צריך להיות מתווה דרך בקריירה שלה. היום על הבמה, ובביצוע הנגנים האלה, זה נשמע חזק, ואותנטי. בסך הכל הערב הזה הראה כמה דנה ברגר נועדה להיות רוקרית. אבל במציאות שלנו, מופע כזה כנראה יישאר חד פעמי, בלתי חוזר. הייתי קורא לו "בוטיק רוק ישראלי".

 

שירים: שבע בערב, נופלת, והלב שלי ריק, מה יישאר לי בסוף, אשמה, להרוג אותי, מה יהיה, מלך, חמימות, אולי, מבין אצבעותי, מקום בשמש. הדרן: שלח לי שקט, מלך.

 

נגנים: רע מוכיח: הפקה מוסיקלית וגיטרות, ג'וני שועלי : בס, אמיר קרטס: קלידים, עודד פרח: תופים, עידו אגמון: גיטרות אורח: ברי סחרוף.

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן