דמעות, אמוציות, דמעות. אמוציות. אני לא זוכר נהר דמעות כזה בכל תולדות כוכב נולד. צביקה הדר השתמש במילים מתוך טקסט של זאב נחמה שנכתב לאייל גולן (אותו שרה שרון קידושין)  – "הגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות. הן זולגות אל הקבר החם"…
אז גשם לא התחיל. ועדיין אף אחד לא מת, אבל דמעות זלגו גם לשופטת מסיקה כשאניטה נבחרה.
והרי קיצור תולדות הפרקים האחרונים: אני הייתי נותן את הפרס הראשון על "לוליטה" של אתי אנקרי בביצוע שרון קידושין. אנרגיה, ביטחון, הבנה של טקסט, חלוקה נכונה של אנרגיות.
אני הייתי נותן את הפרס הראשון לאור טרגן על "מקום אחר" (ברק פלדמן-יוני בלוך) המוכר משלומי סרנה. גם כאן – על הבנת הנקרא, על חלוקת אנרגיות נכונה, על שירה מדויקת, על גוונים יפים, על איזונים. כנ"ל הביצוע שלו ל"לך איתה" (קובי אושרת/ קובי רכט) – וכאן גם על פרשנות מיוחדת.
אני הייתי נותן את הפרס הראשון לאניטה גסין ולמעבד של  "עד מתי" של אתי אנקרי בזכות המעבר בין הלירי מאופק שבחלק הראשון לרוק-דרמטי שבחלק השני, מהעידון לזעקה וחוזר חלילה.
אני הייתי נותן את הפרס הראשון לאיטן גרינברג כבר משלב האודישן (ואכן כתבתי על כך כבר אז) על "הכל עד כאן" של עמיר בניון – בפרשנות תיאטרלית,שיש בה רגישות וריכוז – עד כדי סוג של ליריות בשירה. השופטים טענו בטעות, שהחיסרון והיתרון שלו – שהוא גם "שחקן" בשיר. למה חיסרון? ז'ק ברל לא היה השחקן הגדול של שיריו, סליחה על ההשוואה.
יש טוענים שהוא יומרני, קצת פלצן, מדי תיאטרלי. אני מעדיף את היומרה שיש לה הכיסוי, מעוד זמר קאברים מעולה. מבחינתי, איטן גרינברג – ראשון בין שווים, הוא המרינה מקסימילאן בלומין של כוכב נולד 10 – כי הוא אחר, ייחודי, מקורי, בעל אישיות יצירתית זמרתית מיוחדת. 
 

והדירוג הסופי: מקום  ראשון והזוכה  – אור טרגן עם השיר "יסמין" של "הפיל הכחול" (מילים: ליאור עטיה לחן: דניאל ברקת), מקום שני:  איטן גרינברג עם "אל אותי תקטוף" – שיר מקורי שהוא כתב והלחין. במקום השלישי – אניטה גסין בשיר "עוד נגיע" (אהוד מנור-אבי טולדנו) המוכר מירדנה ארזי.