קיים מיתוס שאמנים מיוסרים חיים במגדל שן של בדידות. אני שומע מונולוג שנשא אנטוני הגרטי Antony Hegarty הסולן של אנטוני והג'ונסונס מול קהל בקופנהגן, ברצועה השנייה ('Future Feminism' ) של האלבום, ומבין שזו הכללה מוטעית. הגרטי חי בעולם הזה. הוא מעורב. כבן אנוש דו-מיני – מוביל את הגותו הפרסונאלית והאוניברסאלית אל מרכז הבמה בהומור אירוני, בטון כמו ביישני אבל החלטי. משטח את בקשתו לסובלנות והבנה בעולם אכזר ומסוכן. שגרירם של הנדכאים.
"מה שיפה בהיוולדך טרנסג'נדר – שאתה נולד מחדש עם דת טבעית – זה מתייחס לכולם, ללא הבדל בין תרבויות, רקע חברתי או אומה".
מי שמרבה לעשות שימוש במילה "ריגוש" – שישאיר אותה לאלבום הזה. תקשיבו לקול כדי להבין שהאיש נוגע בספירות עליונות. לא זוכר מתי שמעתי קול אמוציונאלי – חדור רגש מטפיסי, נוגע בבלוז, משדר כאב בפשטות אנושית נוגעת נטולת גינונים. יש בו ילדותיות ראשונית, התרגשות של מי שחווה בזמן אמת את שיריו.
ניו-יורקי, הגיח משומקום ב-2005. כבש את העולם בסערה עם האלבום I Am A Bird Now. התעשייה ליוותה אותו באינספור פרסים, להם היה ראוי בגדול.
קולו העשיר הרוטט falsetto vibrates הוא שלוקח אותך בשבי מהצלילים הראשונים. מהזן הנדיר שמזכיר מבצעים בנוסח ביורק. הגרטי הפך את ההופעות הסימפוניות שלו למעין ריטואל. Cut The World שהוקלט בסתיו 2012 בקופנהגן, שיוצא אחרי  The Crying Light המצוין, הרבה יותר עשיר ועמוק מקודמיו, והפעם בליווי מיתרים סימפוניים (התזמורת הקאמרית הדנית הלאומית) בעיבודיו של Nico Muhly, מוסיקאי צעיר שהוסיף עומק וגוונים לשירים מאלבומיו הקודמים כמו Cripple and The Starfish והמצויינים You Are My Sister ו – Swanlights ותקשיבו לסיום – Twilight. הקול, העיבוד. מה אמרנו על "ריגוש"? מסוג האלבומים שנועדו להגיע לכל לב. סלסול קולו של הלב שמהלך עליך.