קולו של בוב דילן לא נהיה "יפה" יותר עם הזמן – בלשון המעטה. לא לשכוח: גם לפני 30 שנה דילן לא היה בל קנטו. בגיל 71, חמישים שנה מאז שיצא אלבומו הראשון ואחרי 35 אלבומים – מותר לו להלך עלינו בקול מקורצף גונח וסדוק של ישיש בן מאה. שאלת ההתייחסות לקול היא חלק בלתי נפרד מהכרת הנפש הפועלת. אצל דילן – סדוק הוא יפה, אמין, בטח כשהוא שר ב – Narrow Way משפט כמו I’m armed to the hilt, and I’m struggling hard/You won’t get out of here unscarred בתרגום חופשי: "אני חמוש עד הקצה, ואני נאבק קשה / אתה לא תצא מכאן ללא צלקות".
עשרת השירים של Tempest נכתבו לקול הזה. דילן גם הפיק בעצמו (תחת הכינו "ג'ק פרוסט") בליווי להקת ההופעות שלו ובהשתתפות דיוויד הידלגו מלהקת לוס לובוס בכלים כאקורדיון וכינור. כותב השירים רוברט האנטר ששיתף איתו פעולה ב – Together Through Life (שיצא ב-2009) נמצא כאן בשיר אחד – Duquesne Whistle, שיר רכבות שמצטרף לאווירה באלבום שיונקת מדרכי הבלוז-פולק-קאונטרי הישנות המאובקות עם אייריש פלייבור. הטקסט הוא מעין רומנטיזציה – דימוי של רכבת צופרת blowin’ like my woman’s on board.
Soon After Midnight הוא סלואו בטעם נוגה-מתקתק של פעם, שנות החמישים-שישים: A gal named Honey/Took my money – "בחורה ששמה דבש לקחה את כספי" וגם: I’m in no hurry/I’m not afraid of your fury – "אני לא ממהר ואני לא מפחד מזעמך". השיר Tempest– זורם בנתיב של מיני אסוציאציות בענייני נשים, מעמדות, כוח, רצון האלוהים והימצאותו של המוות בכל מקום. השיר בסגנון קאונטרי-קלטי במקצב ואלס עוסק בין השאר בשקיעתה של הטיטאניק , אניית הנוסעים המפוארת. ב – Roll On, John מתייחס דילן לרצח ג'ון לנון בבלדה סנטימנטלית נוגעת.
Shine your light
Movin' on
You burned so bright
Roll on, John
השיר Pay In Blood מחזיר לבלדות דילניות מאמצע השישים במסר אירוני עגום עגום:
Night after night, day after day/ They strip your useless hopes away / The more I take the more I give / The more I die the more I live.
לילה אחרי הלילה, יום אחרי יום / הם מפשיטים התקוות חסרות התועלת שלך / ככל שאני לוקח, אני נותן יותר / ככל שאני מת יותר, אני חי יותר.
דילן הוא מהיוצרים שאינם מתבוננים בשעון. אחדים מהשירים חוצים את גבול 7 הדקות. Tempest מגיע עד 14 דקות עם לא פחות מאשר 45 שורות! אבל דילן כמו דילן לא עושה חשבון של זמן, למעשה – לא עושה חשבון לאף אחד. הוא שר את הפואטיקה הבלתי מתפשרת שלו בעוצמות פנימיות שמרסקות את קולו. הוא עדיין בוב דילן כמו שהכרנו – לא חייב הסבר לאף אחד – רק לעצמו.
1. Duquesne Whistle
2. Soon After Midnight
3. Narrow Way
4. Long and Wasted Years
5. Pay In Blood
6. Scarlet Town
7. Early Roman Kings
8. Tin Angel
9. Tempest
10. Roll On John
תגובה אחת
השיר שפותח את היצירה החדשה של דילן נכתב ביחד עם רוברט האנטר, שהוא כידוע כותב השירים של להקת גרייטפול דד. לפני שהדיסק הזה יצא דובר על כך שדילן מתעתד להקליט יצירה שתהיה קרובה ברוחה יותר למוסיקה קובנית ומשום מה היצירה הזאת היא לא יותר מהמשך מוסיקלי של היצירות שקדמו. לא שאני חלילה מאוכזב, אני יודע לקבל תמיד באהבה את הדברים שדילן יוצר אבל יחד עם זאת מצער אותי שהוא כאמן שיודע להפתיע לא שלא מצליח להפתיע אותנו אלא נדמה שאפילו (פרט אולי לשיר על הטיטניק שנושא את שם היצירה ואורכו 14 דק') לא מנסה לצאת מהתבניות המוסיקליות של השנים האחרונות.