פרפרי התעתוע של ערן צור ממשיכים לחוג ולהיעלם. זהו אחד משירי האהבה היותר מיוחדים שנוצרו במוסיקה המקומית. חותמם – לנצח. שיר על אשליית האהבה לרגע. לרגע מתעוררת האהבה בדמות צבעים חיים, שלפתע מתכהים. האהבה וחמקמקותה. לפתע היא כאן – אבל הייתה כלא הייתה. היא ישות חמקנית ובלתי נשלטת.
צור השתמש במטפורת הפרפר, כי המעופף הססגוני – יצור קסום חמקני שבא ונעלם. רגע ראית אותו – וכבר הוא איננו. כמו המילים גם המנגינה מסוג המנגינות האולטימטיביות.
השיר מתחיל נמוך בליווי פסנתר ומטפס במעלות הדרמה, הולך ומתגבר, לצליל הפסנתר מצטרפות הגיטרות בחשמליות כדי לטעון במתח. הביצוע של ערן צור מלא ערגה ותשוקה, אך גם משגר את תחושת אכזבה-התרגשות ומפח הנפש בסיום, את התחושה העילאית שחוזרת ונמוגה. את השיר ביצע במסגרת "כרמלה גרוס וגנר" (האלבום "פרח שחור"), ובהמשך השתלב ברפרטואר הקבוע שלו.

פרפרים שוב חגים בתמונה / פרפרים מבשרים אהבה / שלי ושלך עומדים במטבח / פתאום את אומרת חבק / וקיר השתיקה מתפרק
פרפרי תעתוע, פרפרי השיגוע / היו שם תמונות שלי ושלך / ועכשיו הפרפר שוב ברח
הצבעים שוב חיים בתמונה / הצבעים – צבעי אהבה / כחול ואדום, ירוק וכתום / אך פתאום מתכהים הצבעים / פתאום מתקרבים עננים
ענני תעתוע – ענני השיגוע / תמונה בחלום שלי ושלך / ועכשיו הפרפר נעלם.
עכשיו תשמעי את איך שאצעק / אני אוהב אותך

שירי האלבום "פרח שחור" (1991): כרמלה גרוס ואגנר, פרפרי תעתוע, תמונה אימפרסיוניסטית, עוד תודבר המחלה, החבר של המשוגע, רטוב וחם, בגן שלך, עלבון, עדות, נשים כותבות שירה, חנוך מחנך, נשל הנחש, פרח שחור.