"שדמתי" – שיר ישראלי? כמעט בא להגיד – כן, לא רק משום שיש ל"שדמתי" לפחות 12 ביצועים שונים, אלא משום שבשיר הזה שהולחן ב-1927, התגשם המיזוג בין מערביות ומזרחיות בתצורה מוסיקלית חדשה. ידידיה אדמון – בן המוסיקה המערבית ספג והטמיע את המזרחיות המקומית כדי להלחין מילים של יצחק שנהר המפארות את הקשר של האיכר-מתיישב לאדמת ארץ ישראל הנחשקת (הזריעה בדמעה, פרי הקציר – כזהב, השיבולים מרכינות ראש בפני הקוצר).
ידידיה אדמון יליד רוסיה (1894), זוכה פרס ישראל (1984) התרשם מאוד מהמוסיקה הערבית ששמע בארץ, לעיתים חש אפילו כאילו הצלילים מחזירים אותו לאיזשהו עבר תנכ"י, אבל הוא לא ממש רצה "להתמזרח" גם כשהלחין באקצנט מזרחי טען כי אין טעם לחקות את המוסיקה המזרחית בלא חוויה פנימית. אדמון נשאר נאמן למוסיקה הקלאסית, לסימפוניה ולאופרה, ומדי פעם כתב שירים שכינו אותם "שירים ממוצא תימני". "שדמתי" הפך ברבות השנים לשיר רב ביצועים: שושנה דמארי, חנה אהרוני, אסתר עופרים, הפרברים, הדודאים,דוד ד'אור, הברירה הטבעית, הכל עובר חביבי, להקת גאיה, דניאל זמיר, ברי סחרוף.
אין ספק קיימת תחושה כאילו השיר הזה מבטא יותר משירים אחרים את חווית הקשר עם האדמה המקומית. הגרסה של "הברירה הטבעית" ודוד ד'אור ממחישה את הקשר הזה, בעיבוד האוריינטאלי (שמעניק לשיר מרחב ועומק), החיבור לשיר בדואי, קולו הדרמטי ותיפופו ה"אדמתי" של שלמה בר, סלסולו של החליל, ועם זאת הקול הנשי השמיימי שמעניק קונטרסט יפה.
בביצוע של "הפרברים" – שומעים את אותיות הגרוניות כדי להעניק צליליות מזרחית, את שירת "הו הו הו" מלאת פאתוס. ברי סחרוף ודניאל זמיר מחברים עולמות תרבותיים שונים ליחידה אחת. סחרוף הוא אחד מאמני הרוק היחידים בארצנו שממשיך לחבור למסורות של מוסיקת הפיוטים ושירת הארץ הותיקה.
אבי ואסתר עופרים – שדמתי
שְׁדֵמָתִי
עִם שַׁחַר זְרַעְתִּיהָ בְּדִמְעָה,
תְּפִלַּת הַיּוֹגֵב נִשְׁמָעָה.
שְׁדֵמָתִי רָוְתָה טְלָלִים,
שָׁכְרָה מֵאוֹר חַמָּה,
לִפְנֵי קוֹצֵר שָׁחָה, שָׁחָה קָמָה.
בְּצַעַד קַל חֶרְמֵשׁ קָלָל
יוּנַף אֶל עָל
בְּצַעַד קַל יוּנַף
חֶרְמֵשׁ קָלָל יוּנַף, יוּנַף
יוּנַף אֶל עָל.
שְׁדֵמָתִי
זָהָב נָמֵס שָׁפוּךְ עַל אֲדָמָה
רִנָּתֵנוּ עַל הַקָּמָה.
הוֹ…
