את הכמיהה לאהוב מביעה תרצה אתר באמצעות מטפורת הגשם. בוא הגשם מסמל את סיפור ציפייתה. הגשם הוא ברכה. ירווה את האדמה הצמאה, כמו שבוא האהוב יספק את תשוקתה (סיטואציה ארוטית) האנלוגיה מתבקשת. הביטחון שהוא יבוא מתנפץ, אבל היא מנסה לא להיכנע לאי הסיפוק. את התשובה לכל הדוברים הסמויים שניסו לנחמה ("אז מה אם לא יבוא") היא מפנה אליו במעין מניפולציה רגשית – "חיכיתי בכלל רק לגשם", כאילו כדי להמעיט בתשוקתה אליו, אבל סיום השיר מעיד כי הגשם בכל זאת שימש לה להביע את ערגתה אליו, גם מעין כלי משחק בהבעת רגשותיה. באמצעות מטפורת הגשם ניסתה לשמור מרחק מהרגשות שלה – כדי לא להפוך לקורבן שלהם. מצד שני – היא בחרה בו (בגשם) כדי להביע את עומק מאווייה.
כרמי שימרון נמצאת בתוך הטקסט המעולה הזה לא בהשתפכות  דרמטית אלא באיפוק ובעידון מתבקשים, שהרי גם האוהבת "עובדת" על עצמה לא להישבר. דווקא כך היא משדרת את עומק התשוקה-מועקה בתמיכתםשל לחן נוגה יפה, בהרמוניה ספוגה אווירה חורפית.

עד רדת הערב יבוא גשם/ ויהיה לי זה גשמי הראשון/ אדמה לי נשכחת חמה ויבשה/ אדמה שכולה צימאון אומרים- אל תאמרי דברים כאלה,/ מי יודע מה יש בליבו/ אבל לי לא אכפת, הוא נחוץ לי כל כך/ ואני בטוחה שיבוא
אני מחכה לגשם/ אני מחכה לך/ אני חלשה ונרעשת/ אוהבת אותך/ עד רדת הלילה לא בא גשם/ וגם הוא לא יבוא, בוודאי/ את פרחיי הקטנים אז השקיתי לבד/ והשענתי ראשי על כתפיי
כמו לחכות לגשם/ אני מחכה לך/ אני חלשה ונרעשת/ אוהבת אותך
אז מה אם לא בא, בעצם/ עוד יש אחרים כמותך/ חיכיתי בכלל רק לגשם/ אבל אהבתי אותך/ אהבתי אותך