האלבום חדש. שמונת השירים ישנים, אבל  זו הפעם הראשונה שהם יוצאים. מבולבלים? ככה: השירים הוקלטו במהלך ההקלטות של האלבום Waiting For The Sirens Call בשנת 2005. הכוונה הייתה להוציאם באלבום המשך. זה קרה רק עכשיו. בהרכב היו ברנרד סאמנר, פיטר הוק, סטפן מוריס ופיליפס קאנניגהאם.
ניו אורדר, שצמחה על חורבות ג'וי דיוויז'ן בשמונים – לא המשיכה "להמציא עצמה" מחדש אחרי אלבומים מצליחים כמו Power,Lies,&Corruption ו – Technique, והאלבום שציין את ההתפרקות ב-1993 – Republic. המותג ניו אורדר המשיך ליהנות מפירות ההצלחה ההיא, מבלי ליצור משהו חדש-חדשני. גם Lost Sirens אינו מביא שום בשורה שהיא יותר ממה שהכיל האלבום Waiting for the Siren’s Call. מן הסתם – פחות.
לגלות מחדש את ניו אורדר? יש כאן מעט רגעים שמחזירים לרגעים הגדולים של הלהקה. ‘It’ll Stay With You’ – פתיחה טובה, רוק אלטרנטיבי, הפקת סאונד יפהפייה של אלקטרוניקה וגיטרות שכמו שייכת לעכשיו. Hellbent מכניס "חיים" לאלבום שנשמע בכללותו פושר למדי. אבל שירים כמו Sugarcane ו – Recoil הם יותר "דוראן דוראן" של הימים ההם בטקסטים רעים של סאמנר, כאשר בשיר השני מואט הקצב למעין בוסה נובה. אין רע בלהוציא מין אלבום נוסטלגי. הרולינג סטונז חיים על נוסטלגיה, מראים לילדים של ימינו מנין הכול הגיע.הבעיה היא שמהמיני-אלבום הזה יש מעט מדי שממנו אפשר ללמוד על מוסיקה שעשתה היסטוריה.

1. I'll Stay With You
2. Sugarcane
3. Recoil
4. Californian Grass
5. Hellbent (Original Mix)
6. Shake It Up
7. I've Got A Feeling
8. I Told You So