עם דיטרה פר, רוני פיטרסון ודייב ספקטר

תל-אביב שיקגו בלוז

רידינג ת"א
4.5/5

בחלק הראשון של הערב ניסה דני ליטני להסביר לנו, שהבלוז מוצאו באוקראינה. בלז (עיירה בחבל לבוב) אומר לכם משהו? אה, בלז – בלוז. מתאים לא? שורשים רבותי, שורשים. החידה היחידה שליטני לא פתר – איך הגיע הבלוז מבלז לשיקגו. נו טוב, אתם לא מכירים את הבלוזיסט הלוקאלי, שכבר שנים מנסים להכתיר אותו כמלך הבלוז המקומי, והוא לא ידע שהוא כזה (ליטני תפס ראש על הבר, שר יפה על אופליה וקינח עם "בסוף הקיץ") והוא כזה.
כדי להבין שבכל זאת הגענו לערב הנכון, עלתה בחלק השני של הערב לבמה גברת גדולת מימדים, דיטרה פר – Deitra Farr, והבהירה שעם כל הכבוד לבחור המתולתל מהחלק הראשון, כל המעשיות שלו – להד"ם. אני גברת בלוז, ואין לי שום קשר לבלז. תקשיבו איך אני שרה Lonely No More וגם Bad Company. בשירים האלה לא מגיעים מבלז אלא משיקגו.
לצידה ניגנו עוד שניים שנתנו להבין מהו בלוז ומהו מוצאו – החברים רוני פיטרסון, אגדה בקנה מידה מקומי עם אישורים מבי.בי קינג ועד שלום חנוך, שועל קרבות בלוז שהתעורר משנת החורף, כדי להזכיר שהבלוז בישראל היה נראה אחרת בלעדיו, ומיהו המלך הלוקאלי האמיתי. גם הגיטריסט האמריקני משיקגו דייב ספקטר, שלפי נגינתו יש לו תעודות אותנטיות על מיומנות הבלוז, למרות הודאתו לו, שיש לו קרובי משפחה בישראל, והם ממש כאן באולם.
הם ניגנו בעיקר סטנדרטים have you ever loved a woman, או hoochie coochie man או stop down. גברת בלוז נזכרה בשם "קמלוט" (זוכרים את המועדון?), ופצחה ב – Worried Life Blues, ב – Mean Old World. יש לה נוכחות, יש לה קול אקספרסיבי, יש לה Soul, יש לה יכולת לשחזר את הדבר האמיתי. היא מסוג הזמרות שאפשר להגיד עליהן – דוקומנטציה מהלכת של בלוז. The best of Chicago blues.
האורח שניגן איתה ועם רוני פיטרסון – דייב ספקטר (50) מאילינוי הרגיש ממש טוב. על אלבומו Left Turn on Blue כתב מישהו: "תערובת משובחת של בלוז וג'אז". האיש נחשב כיום חלק אינטגראלי מסצנת הבלוז בשיקגו. אתה שומע אותו פורט, ומבין שהסיפור שלו אינו רק וירטואוזיות לשמה, אלא אנרגיות פנימיות. מה שמחזיר אותנו לרוני פיטרסון . מה הבנאדם עוד מחפש בפרובינציה? האיש הוא סטאר קוואליטי מהלך, בלוזיסט בורידים ובעורקים. מנגן עם דקויות, נשמה. אנרגיות מוספות. הדואטים שלו עם ספקטר היו מנת בלוז, שהייתי זקוק לה כבר הרבה זמן.
אני לא יכול לסיים את סקירתי על קונצרט תל-אביב שיקגו בלוז, בלי להזכיר ילד מתולתל שיער שישב מאחורי הקלידים, וכאשר פצח פיו בשירה, שמעת משהו שדורש שפשוף עיניים ואוזניים. האם עבר ניתוח לשינוי קול? הילד הזה העונה לשם תמיר גרינברג שר כמו בלוז סינגר בעל תעודת קשיש. נדמה לי שרוני פיטרסון ציין, שהוא אמור להתגייס בקרוב לצבא.כיוון שהוא אינו חרדי – יש לדרוש עבורו פטור על הסעיף – תורתו אומנותו. מה יש, לימוד ונגינת בלוז חשובים פחות מלימוד תורה?
סיכום: אוויר בלוז לנשימה. אני זקוק לעוד כמה ערבים כאלה בשנה. זורק אותי לכיוונים, שעושים טוב לנשמה, לנשימה, לדרכי העיכול. מה היינו עושים אם לא היה רוני פיטרסון, שהוא הסיבה והכוח מאחורי.

נגנים: רוני פיטרסון – גיטרה, דייב ספקטר – גיטרה, זיו הרפז – גיטרה בס, נמרוד ליברמן – תופים, תמיר גרינברג – קלידים ושירה

צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן