אריק איינשטיין: "בקומת הקרקע בביתנו גרה שכנה בשם חנה שהייתה פסנתרנית חובבת מוזיקה קלאסית. חנה נהגה לארח בדירתה חברים לנגינת רביעיות. אחד מן האורחים היה שמי (שם טוב לוי), שהיה חלילן מעולה. יום אחד שאלה אותי חנה, האם אהיה מוכן לשמוע מוזיקה ששמי הלחין. הסכמתי והקשבתי. הלחן הראשון נודע לימים כ"שיר של אחרי המלחמה" ומאז לא נפרדו דרכנו. כשערכנו חזרות לקראת הקלטת השיר, שאל אותי שמי "ומי יעבד את השיר"? אמרתי לו – "אתה". הוא היה עדיין חסר ביטחון וחשב שזה גדול עליו. כמובן שהוא טעה".
טעה בגדול. העיבוד הצנוע הוא שמעניק לקלאסיקה הזו עוד נקודת זכות. הפשטות היפה הוא סוד הקסם של שיר נצח. במלחמה של פעם שלחו אוהבים הרבה מכתבים. מעניין איזה חייל היום שולח מכתב במקום לסמס. אבל גם היום סביר להניח שהחייל ממעט, לעומת האוהבת שמפגיזה. בשיר על מכתב אחד שלו, היא כתבה שלושה. אריק איינשטיין רוצה למעשה להגיד – שום דבר לא השתנה. המלחמות מולידות את אותן הסיטואציות. יש שחוזרים בריאים (כמו בשיר) יש שלא. שם טוב לוי במנגינה המינורית – כיוון יותר לרומנטיקה נוגה, לשיר שבא אחרי המלחמה הכואבת, גם זו שלא החזירה הביתה הרבה חיילים, גןם זו שלא הביאה את השלום המיוחל.

שיר ישן נושן, שיר של חיילים / שחוזרים אחרי הקרב / שיר של אהובה, מחכה לך – / מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה / הוא תמיד מזכיר לי תקווה / היא מחכה, אהובה כבר חוזר / זהו שיר שבא אחרי המלחמה
הוא כותב מכתב, היא עונה שלושה / ככה זה הולך תמיד / הוא שולח שיר, היא מוחה דמעה – / מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה…
כל הרחוב יוצא, וזורק פרחים / כמה טוב שבא שלום. / הנה הם חוזרים, שיהיו בריאים – / מישהו שר את זה קודם
זהו שיר אחרי מלחמה…
שיר ישן נושן, שיר של חיילים / שחוזרים אחרי הקרב.