כולם רוצים שירים פשוטים

מרתון שלמה גרוניך

מופע אמנויות רב תחומי – מרכז שטיינברג חולון
4/5

יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית, אבל לא ידעתי שהיא קיימת גם בחולון. המעניין הוא שגם בה מעורב האמן שלמה גרוניך.
בסוף הערב עלה גרוניך להודות על המחווה, כשכל המצדיעים מצטרפים אליו ל:
"יש לי סימפטיה / לאמנות קונספטואלית בתל אביב / עיר בלי קונספציה / טיח נופל / תריס מתייפח/ אוטובוס מת" (והתודות למאיר ויזלטיר) כתושב ותיק בחולון, אני יכול להעיד שהטיח אצלי לא משהו, ואני עדיין מחפש אצלה קונספציה. דווקא תל-אביב נראית לי הרבה יותר (עם קונספציה)
מכל מקום – משהו מתחיל לזוז בה (בחולון) הבשורה מגיעה ממרכז שטיינברג, שכבר אינו מסתפק רק בפסטיבל הביטלס השנתי, אלא יזם מרתון שכולו אמן אחד. הרבה מדברים אצלנו על "אמנים מוערכים". שלמה גרוניך הוא מוזיקאי מוערך מאוד, ובצדק. אוהבים לעבד אותו, לשיר אותו, להפקיע ממנו את השירים. לפני כחמש שנים, עשו לו ערב במסגרת "הפסנתר מארח" שנקרא "10 פסנתרנים וגרוניך אחד".
יש רגעים כאלה, ש"נעשה צדק", כמו שאומרים, עם יצירה של אמן. אני מדבר על "צדק אומנותי". וגם בערב הזה – נעשה גם נעשה. מעבר לכך: השירים של גרוניך מזמינים אינטרפרטציות, יש בהם מוטיבים שעושים אותם לסוג של "סטנדרט'ס", שמוסיקאים אוהבים להתאתגר בהם.
ערב קונספטואלי? מוסיקלית – ממש לא. אבל על הבמה התרחשו דברים שנתנו למוסיקה של גרוניך מרחב חיים חדש. כאן הייתה יומרה מסוימת (ניהול אומנותי – אפרת גוש) – לשלב אמנויות מתחומים כמחול, ציור, תיאטרון. התוצאה הייתה פחות "אמנות קונספטואלית" ויותר – מישמש מיצגי אקראי  בהשראת המוסיקה של גרוניך.
כל השאר – פרשנויות כיד ההשראה הטובה של זמרי הערב. כאן כמובן חוזר מבחן ההארה המחודשת של השירים. זמרים-יוצרים מחפשים בדרך כלל יותר מאשר קאברים פשוטים לשירים של גרוניך. מאתגרים את עצמם. אהבתי את הגרסה של רות דולורס ל"בוחר בחיים". היא הייתה כולה בתוך השיר. את העוצמה האישית שיהלי סובול הטעין בה את "הזמן עובר", מהשירים המרגשים של גרוניך, את הדואט הפשוט והאמיתי של גיא מרוז בשיתוף זוגתו אורלי ולנאי ל"מסע לארץ ישראל", את הקברט הדרמטי של איתי טיראן ל"רוזה מרציפן", את הדציבלים הרוקיים שערן צור בחר ל"שירים פשוטים". את הגרסה האינסטרומנטאלית ל"עכשיו זה שנינו" שניגנו מיכל אדלר במפוחית בליווי בוזוקי וקונטרבס. את הפשטות האישית שהעניק אלון עדר ל"שיר אהבה טרי". בסופו של דבר, שירי גרוניך האפילו על היומרה ליצור מהם ערב קונספטואלי.

השתתפואנסמבל ציפור'לה, איתי טיראן, ערן צור, יהלי סובול, אפרת גוש,רות דולורס וייס, גיא מרוז, אלון עדר, מיכל אדלר, נרי פרידנר, הרקדנים: לאה ינאי (בלט גוטנבורג, שבדיה), שלומי ביטון (כוריאוגרף בינלאומי), שני קצמן (עידו תדמור), יואב גרינברג (רקדן בינלאומי), הציירות: אלינה שמוקלר (ברלין), יסמין רונאל (תל אביב)
נגנים: תופים – יונתן רוזן, בס – גיא לוי, גיטרות – אדם בן אמיתי. ניהול אמנותי: אפרת גוש

שירים: יהלי סובול – ציור, ערן צור ואפרת גוש – רוצה שנית, רות דולורס וייס – בוחר בחיים, גיא מרוז אורלי וילנאי – המסע לארץ ישראל, מיכל אדלר (מפוחית) – עכשיו זה שנינו, יהלי סובול – הזמן עובר, רות דולורס וייס – שעת התבהרות, אלון עדר – שיר אהבה טרי, ערן צור – שירים פשוטים, ציפורלה – מערכון, גיא מרוז – נואבה, איתי טיראן – רוה מרציפן, אלון עדר – אני נגעל מן העולם, אפרת גוש – היא הכל, שלמה גרוניך ומשתתפי הערב – סימפטיה

צילום: מרגלית חרסונסקי.

וידיאו 1 (למטה) – יהלי סובול – הזמן עובר

רות דולורס, ערן צור, שלמה גרוניך
מיכל אדלר, גיא מרוז ואורלי וילנאי, אלון עדר

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן