עיון ביקורת

עידן רייכל , רבע לשש ההופעה (אמפי קיסריה, יוני 2013)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית, מוסיקת עולם

ואיפה הראסטות? רייכל בקרקפת חשופה עלול לגרום הלם לקהל, שהגיע בשביל רייכל עם כל הדבר הזה על הראש. זה נראה כמו הפרת הסכם. אבל אז הגיעו הצלילים הראשונים, האיש, הפסנתר והחגיגה, ובחלל אמפי קיסריה נשמעה צפירת ארגעה. זהו עידן רייכל
בסוף הערב אפשר לקבוע: זה יותר מעידן רייכל שהיכרנו. עידן רייכל משוחרר יותר, בטוח יותר, זמר יותר. פרפורמר יותר.
יותר היא המילה הנכונה לערב של קיסריה. יש רגע שרייכל מרגיע את הקהל שהסתנן עד לבמה – כדי לפזרו חזרה למושביו, לפי דרישת האמרגנים. רייכל יודע שזה מצב זמני. הקהל הגיע לקבל את מה שהוא ציפה לקבל. מוסיקה שהוא אוהב לשיר וגם לרקוד. לגעת בה.
על הבמה ארבעה עשר זמרים, נגנים ומוסיקאים, שמתערבבים ומתלכדים כדי לייצר אנרגיות בטעמים שונים, בשפות שונות מברזיל דרך אפריקה ועד מרוקו. קיבלנו את הסלט המוכר – אך יותר מגוון. מנות ראשונות, אחרונות, קינוחים מלהיבים.
התכנסנו להשקת רבע לשש“. המשך המפעל המוסיקלי הרב-סגנוני-תרבותי שלו. אצל עידן רייכל רב-תרבותיות – היא מהות של אמן נודד שמסובב גלובוס, נע ונד במרחבי המוסיקה והעולם כדי לייצר תמהיל הכי קוסמופוליטי במקומותינו. תוגת צליליו בדיסק (“יורד הערב” , “הרוח הזאת“, למשל) האחרון, קיבלה מקום בערב הזה – אבל לא דומיננטי. האלבום כאלבום לא הגיע
הגיע יותר התמהיל המוכר שהופך ערב להילולה פסואדו אתנית – על רקע סרטוני וידיאו, עם המון ג’סטות מרגשות קהל, בריזה אופטימית, זמרות וזמרים שמתפקדים לפי הלך רוח שנקבע כקו מוביל. יש רגע או שניים שהם יותר ייחודים, כמו השימוש בשפת הסימנים, כאשר אילן דמתי עושה תנועות בשפת החירשים-אילמים בשיר מכל האהבות” עימה הוא מתקשר עם הוריו. וגם רייכל – בפסנתר לבד, הוא חלק בערב, שאני אישית התחברתי אליו יותר מכל החגיגה המרהיבה.
בגדול, זה היה המופע הכי אפ-ביט ששמעתי מהפרויקט. לא חדש ש עידן רייכל הולך על פייסטה מולטי אתנית, אלא שהעיבודים לכלי נשיפה, כלי קצב והקשה, כיוונו הפעם ליתר אקשן. ברור שהקהל יקום על רגליו. ברור שסיומו של הערב ילך על שיאים ושמחה גדולה. ממש שאו א-לה ברודוויי. רייכל חכם, מכוון מדויק ללב הקונצנזוס, מעניק לקהל תחושת “ואליו פור מאני”. אחרי הכל – מי שהגיע לקיסריה שילם במיטב כספו בשביל השאו הזה, והוא קיבל תמורה גדולה.

שירים: עכשיו קרוב, עד שאין יותר לאן, שאריות של החיים, אינטה אינטה, חלומות של אחרים, ממעמקים, מינהאר לי משיטי, אם הייתי רואה, Mi Alma, בלילה, ברונג פאיה, זימרו, אייל איילה, דסטה, Belo, רייכל בפסנתר לבד, מכל האהבות, מחכה, הרוח הזאת, Sabe Deus, שובי, רוב השעות, התמכרות, לי ליי ליי, מלסה, חיים פשוטים, יורד הערב, מילים יפות מאלה, בקרוב.
משתתפים: כברה קסאי – שירה, מאיה אברהם – שירה, אבי וואסה – שירה, אילן דמתי – שירה, גלעד שמואלי – תופים, מעין מילוא – טרומבון, ארד ייני – חצוצרה, עומרי אברמוב – סקסופון, זיו רהב – בס, מרב קקון – גיטרות, יעקב (ינקלה) סגל – עוד, טרק, בגלמה, אייל סלע – כלי נשיפה. יואל (זוקה) פרפיניאן – כלי הקשה

צילום: מרגלית חרסונסקי

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. ההגייה של כברה קסאי ממש נוראית. בולעת מילים והברות ולא ברור איך היא ממשיכה בקריירת הזמרה..
    (אסף)(11/07/2013)
  2. שלום
    קראתי את הכתבה יש לי הערה
    על "בשפת החירשים-אילמים"
    ראשית זו שפת סימנים ולא "בשפת החירשים-אילמים"
    שנית
    הוריו של אילן הם כבדי שמיעה ולא חירשים-אילמים
    אודה לך אם תתקן
    (יהודה)(20/06/2013)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + = 5