אושר

דיאנה גולבי

אן.אם.סי
4/5

בדרך אל ה"אושר", דיאנה גולבי עושה מאמץ לחבר שירים שיספרו משהו מהסיפור שלה נכון לעכשיו.
מתחילים מהנמל. אוניות משא כבדות עוגנות במים הכבדים. בר קטן. פסנתרן לבוש טוקסידו יד שנייה, וגם משהו על אהבה: "כמה דומה האהבה לגעגועים". דיאנה גולבי נשמעת דרמטית מיוסרת עד נואשת, אחרי שתום ריסק לה וידוי אהבה.
שלוש שנים מאז "כוכב נולד", יוצאת גולבי עם דיסק טעון כאב. זועקת על זיכרון שמביאה אותה למקום בו "לא נשמתי מספיק נכון" וגם "רק עוד זמן, רק עוד זמן, כדי למצוא את הדלת, לגזור את הסרט בו אני שבויה" ("במקום", מילים ולחן: נדב קדמון) מחליפה הילוכים מאקוסטי (פולק) לחשמלי (רוק) כדי להעצים תחושה.
רעיון המעבר מאקוסטי לחשמלי קיים גם ב"אושר". מהו האושר של דיאנה גולבי? בסופו של שיר יש תחושה של פחות יודעת ויותר תזזיתית, כלומר – לא יודעת מה היא באמת רוצה, או מה האמת אליה היא מכוונת, תחושה של כתיבה בהפרעת קשב. העיבוד וההפקה מעניקים רובד מוסיקלי מעצים, אבל למרות המנגינה הקליטה. השירה האמוציונאלית המתכוונת, יש תחושה שהמלודרמה חסרה דרמה אמיתית.
השם "תום" חוזר בשיר הרביעי. הפעם זו גברת היפה שאוהבת "לכער" את מה שמתקרב אליה, "היא והמציאות אוהבים להתווכח" דיאנה גולבי מנסה להעניק למלים (נעם חורב) איזשהו עומק אישי דרמטי, להיות יותר מדי השחקנית הראשית בהצגה. עיבוד הפולק-רוק וההפקה מצילים לסיפור-שיר הזה את החיים.
"ערפל" נשמע פחות לחוץ ומאולץ. צליל אקוסטית וניואנס של גיטרה חשמלית. שיר על אי בהירות בחיים – "גם כשלא ידעתי איך ללכת/ גם כשלא ראיתי הקיר/ ערפל אלי חייך שיניים הוביל אותי עם השנים" (מילים ולחן: דיאנה גולבי)
את "צעד צעד" (צרויה להב-טל שגב) היא שרה בטון מפויס: "בוא איתי בלי הבטחות וכלי נשק, יש מקום של חסד מרפא מה שאפשר" ו"האשמה והכעס הם לא מתקנים לי שום דבר". שיר פסנתר אמוציונאלי, מחלקת אנרגיות נכון לקראת שיא.
"אחר כך יגידו" – הוא ניסיון לייצר דרמה יש מאין. לא הכי ברור – מאין. על מי דיאנה גולבי שרה, ומה בדיוק היו צריכים לחזות-להגיד? שהיא תשתגע? שהיא תתאבד? האינפורמציה של "מסתגרת, משתכרת, נשברת ברחוב" היא סתמית, יותר מקדמת רגשנות מלודרמטית מאשר עוסקת במצוקה קונקרטית. הביצוע, כמו המנגינה היפה והקצב – הם ניסיון להטעין ברגש איזושהי מועקת ענק, אבל התוצאה היא רגשנות נעדרת מהות, וככזו אינה משכנעת ואינה מחלחלת.
לעומת זאת "לשבת ולחכות" (מילים: נועם חורב, לחן: גיא מנטש יהל דורון) יצטרף לרשימת האיכות של הדיסק. דרמה אישית. שיר כאב של מילים קשות – "ציפורניים של קור", "שבילים הכי רעים", "זכרונות שקברתי עם ריח אדמה" רקע למצב נפשי קשה – קולו שמגיע בחלום הבלהות, חוסר יכולת להירדם, ובעיקר – המתנה חסרת תוחלת. הבלדה מתפתחת אט-אט, בלי לכפות עצמה מיידית, בלי "להתקיף" את האוזן רק כדי להראות עוצמות דרמטיות. כנ"ל העיבוד הבסיסי הפשוט שמעניק לה מרחב התבטאות. שיר שיוצא מעצמותיה. בלדת רוק מחלחלת שתהיה חלק מרפרטואר הנצח שלה.
על הפוטנציאל של גולבי אין צורך להוסיף. יש לה את זה. נועדה להיות זמרת רוק, יודעת להגיש שיר, להעניק לו עוצמות. אילו הבחירות שלה היו מדויקות יותר, אותנטיות יותר, היה כאן אלבום חובה.

שירים: היי תום, במקום, אושר, תום, ערפל, צעד צעד, איך זה מרגיש, אחר-כך יגידו, לשבת ולחכות, חטאים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. האלבום פשוט מדהים ,
    אני הורדתי במקרה את האלבום שלה בשביל לראות מה יצא ממנה ואחריי שמיעה ראשונה ישר רכשתי את הדיסק כי באמת אבל באמת מגיע לה……היא תותחית!

  2. ושום דבר באלבום הזה לא נשמע מאולץ!!!!.
    מאיפה אתה שומע? מהתחת?

  3. ערפל נכתב על אונס.
    והשיר תום – מדהים. ולהגיד לו שהעיבוד הציל לו את החיים זה טיפשי. הוא מדהים גם בגלל העיבוד וגם בגלל המילים.

    ודיאנה מדהימה, והאלבום שלה מדהים.
    ממש מומלץ לקנות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן