עיון ביקורת

קרן פלס , איך שהשמש תזרח ההופעה (תיאטרון הבימה, אוגוסט 2013)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

לפי רשימת השירים, השיר הנושא את שם המופע "איך שהשמש תזרח" מופיע בחלק ההדרן, בין "נובמבר" ל"מבול". והנה – קרן פלס סיימה את הערב בלי לבצע אותו. מה קרה? כיוון שהקהל לא קיבל רשימת שירים, הוא עזב את האולם ללא קול מחאה. אני, המיודע, לא שקטתי.  ואז, גונב לאוזני שאם אשאר עוד כמה דקות, קרן תבצע את השיר על אולם ריק, בשביל מצלמות הוידיאו. ואכן – פתאום מול אולם ללא צרחות המעריצות, זרחה השמש.
תשאלו, מה נשארת?  עוד שיר של קרן פלס? זה מה שהיה חשוב לך? התשובה היא, אל תאמינו, קרן פלס בערב הזה השאירה אותי עם תחושה של עוד אחרי 16 שירים. תנו לי עט ואני חותם: המופע הטוב ביותר מאז שאני עוקב אחריה. ויש לי קנה מידה: אני עתיר מופעי פלס. ראיתי את "אם אלה החיים" – 2006, את "מבול" – 2008, "בין העיר לכפר" – 2010.  יש מקום להשוואה. זו אינה קרן פלס אחרת, לא המציאה שום דבר חדש, פרט לשירי האלבום האחרון, אבל זו קרן פלס של מופע המעצים את מידותיה, ואגב מידות – האולם רחש שכשהזמרת סיפרה משהו על הריון, ובהמשך גם ליבתה את הידיעה. צודקת: למה לתת לטורי הרכילות לרחוש וללחוש, כאשר אפשר לומר את הדברים קבל אולם הבימה, בואכה עם ישראל. 
פלס עסוקה בלחשוף: היא הקדישה את אלבומה האחרון לחשיפה אישית. שיתפה בסודותיה הכמוסים, כשהיא שרה על ההתאהבויות לזמן קצר, על הפנטזיות שלה, על זוגיות לזמן שאול.
קרן פלס, מוסיקאית מוכשרת מאוד, סינגר-סונגרייטר בדם ממשיכה לעיתים "לפלרטט" עם המוסיקה שלה, עם הקהל. מסתובבת סביב אותו ציר, קו רומנטי של כמה אני אוהבת הקו המוסיקלי שלי. ההתאהבות שלה בעצמה, בסגנון שלה – לעיתים מעט בעוכריה. אלא שהפעם קיבלנו מינונים יותר נכונים, לא הגזימה בכמה-אני-רוצה-שתאהבו אותי, ובעיקר – הורגשה ידו של המפיק המוסיקלי, דני פילוני קרק, שלקח את כל מה שיש לה והעניק לה גוונים מרהיבים של רוק, פופ ונגיעות אתניות.
פלס הרגישה משוחררת ומאושרת עם העושר המוסיקלי הזה. אודי שמחון בגיטרות, קרן טפרברג המצוינת – בעמדת התופים (שנתנה קולה בשיר "נובמבר"), מיכאל פרוסט – בבס מצד אחד, אסף רוט בכלי הקשה וחצוצרה, אבנר קלמר בכינור מצד אחר, יצרו מארג מוסיקלי נכון לקווי המתאר של פלס.
כמו תמיד, נזקפות לזכותה כמה תכונות של פרפורמרית שמעניקות לה ערך מוסף כחית במה – השובבות, ההומור הארצי (מישהי כינתה אותו "מושבניקי"), היכולת לתקשר עם הנגנים, גם עם הקהל ("יש למישהו מגבת?"), לספר סיפור בטבעיות, לעבור מעמדת הפסנתר לפרונט ברגליים יחפות. וגם  מקצב לבלדות.  למרות תחושת הספונטניות, המופע נשמע מתוזמר, מתוזמן ומוקפד, וטוב שלא הוזמנו אורחים, כמקובל במופעי השקה. קרן פלס כיום מסוגלת "למלא" ערב גם בלי עזרה מידידים.
כבר כתבתי בעבר, ואני מצטט מעצמי : אני לא מחפש בקרן פלס את מה שאין בה. ביקורת לא נועדה לחפש משהו אוונגרדי, אלא להתייחס לדברים כפי שהם, וכפי שהיא נשמעת במופע הזה – השמש זורחת עליה.

נגנים: קרן טפרברג – תופים, מיכאל פרוסט – בס, אסף רוט – כלי הקשה, אודי שמחון – גיטרות, אבנר קלמר – כינור. הפקה מוסיקלית: דני פילוני קרק.

צילום: מרגלית חרסונסקי

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + = 12