אלבום מס.  16 למקרטני. למסתקרנים – לא המציא עצמו מחדש, אבל לא איבד מיכולותיו המלודיות לעשות פופ-רוק, גם מקורי. בפעמים האחרונות פגשנו את מקרטני ב – Memory Almost Full שיצא ב-2007, ואלבום הסטנדרטים Kisses on the Bottom מ-2012, פרספקטיבה רומנטית על השירים שמילאו את ילדותו.
צריך להגיד את האמת: בכל אלבום חדש של מקרטני, אני מחפש קצת ביטלס. הרגל שכזה. הרי לא יתנו לו להשתחרר משנות הששים, ובצדק.  שמעתי פעמיים את השיר שכשמו נקרא האלבום – New. שיר על אפשרות של אהבה חדשה. העיבוד הוא של מרק רונסון, קצב 4/4, מנגינה מקרטניית טיפוסית, קול הפלצט, צליל הנשיפה. יש כאן מגע ביטלסי,  אם כי זוהי לא אחת מיצירות המופת של אז. Queenie Eye מזכיר את שיתופי הפעולה עם ג'ון לנון, הכי מתקרב לביטלס.
מקרטני יודע כי ההפקה המוסיקלית היא אלמנט קריטי בהצלחת אלבום. הוא גייס ארבעה מפיקים – מרק רונסון (מי שהפיק לאיימי ויינהאוס), פול אפוורת' (אדל), את'ן ג'ונס (לורה מרלינג, קינגס אופ ליאון) ואת גילס מרטין, בנו של ג'ורג' מרטין, מי שהיה היה המפיק הדגול של הביטלס. כל אחד הביא את הסגנון שלו לשירים של מקרטני.
עיבודים אחדים לקחו את השירים לתחום האינדי והאלטרנטיב. Hosanna הוא דוגמא אחת: העיבוד לגיטרה אקוסטית ונגיעות אלקטרונית יפהפה. Appreciate מזכיר בהרפתקנותו את האוונגרד של הביטלס באפקטים – הלופים, השימוש באפקטים קוליים נפלא. גם Looking At Her הוציא ממקרטני משהו אינטימי מקורי קסום. אם לקחת מהאלבום הזה לאי בודד – זה השיר הזה. במפרשי Everybody Out There ו – Save Us נושבת רוח הרוק של להקת Wings.
לא בכל שיר יש אתגר וחידוש, אבל כמעט כל שיר מפתיע באיזה ניואנס: Early Days הוא שיר פולק מקסים, מנוגן באקוסטיות. מקרטני מביע את פליאתו מאותם אנשים שלא נולדו בזמנים ההם של הביטלס מדברים על תהליכי היצירה של להקתו לשעבר. They can’t take it from me if they try/’Cause I lived through those early days
מצד שני יש לו שורה שמתייחסת למודעותו לסוד היצירה האישי: And your inspiration long may it last/May it come to you time and time again
New מוכיח שעדיין רוח היצירה, נאמר ההשראה לא נטשה אותו, ושזו (ההשראה) אינה הבעיה ,אלא בעיקר לחיבור לרוחות המוסיקה המנשבות עכשיו, ומבחינה זאת – New מחובר חזק, בכל מובן של המילה, לעתים אף מעבר לכך.