החצר האחורית

החצר האחורית

עצמאי
4.5/5

קורים דברים בחצר האחורית של יענקלה רוטבליט, יוצר ופזמונאי שחותמו על הזמר המקומי לא יסולא בפז. התכנסו שם המוסיקאים גדי רונן, איתמר ציגלר ותומר יוסף ויצאו עם 14 שירים, שהם קברט פוליטי חברתי סטירי רלוונטי, ציני, מעורב, נוקב.
הוא מתחיל ב"הסיפור הגדול", שאומר דברים שכולנו יודעים, אבל למרות זאת נמשכת הטרגדיה: "שני עמים אוחזים זה את זה בגרונם/ וכובש ונכבש נכבשים עד עפר/ אדמה שספוגה בדם הניגר/ בין הים לנהר". המוסיקה הפשוטה (ציגלר) מזכירה פולק בוב דילן. משרתת את הנרטיב.
דילן נמצא איפשהו ברקע. נשמעים דברים קשים על מהות השקר של קיומנו: "האמת נקלעה למשבר/ של זהות בעולם של שקרים/ התיאוריה נותנת הסבר/ הרופא נותן כדורים/ הימים שוב קשים הם חבר/ הספק כבר אינו מספק/ זיכרון מחוק מחפש זוכר/ המקור מצטט העתק".
בואו לקברט הזה. לא משהו שידרוש מאמץ נפשי, או ייעכר מצב רוחכם. תיכנסו לעיתים גם לאווירה טובה.  משהו קצבי, תוסס, אפרו, ראפ, רגאיי. את האמת המרה אפשר לשדר על תדר שעושה מצב רוח טוב, אבל הבידור לא יכסה על המציאות המרה:

מי קם מן האפר? אחד משלנו מי כתב את הספר? אחד משלנו
אחד משלנו נשא על גבו את הצלב אחד משלנו תיראו איפה הוא עכשיו
אחד משלנו נתן את הפקודה אחד משלנו לא חשוב העדה
אחד משלנו מבין מה זה צדק אחד משלנו לחץ על ההדק

בתוך עמנו אנחנו חיים, ויש לנו תחושה שאנחנו מיוחדים, ושכל אחד הוא "אחד משלנו", אבל יענקלה רוטבליט בא להרוס את המסיבה. אנחנו עם ככל העמים. אנחנו מבינים מהו צדק, אבל גם לוחצים על ההדק. אחד משלנו פתח עסק, אחד משלנו ברח עם הכסף. אחד משלנו הכה את הילד, אחד משלנו יושב בכלא. אחד משלנו הביא את הבשורה, אחד משלנו קרא למשטרה. ה"אחד משלנו" ממש לא מיוחד. אנחנו עם ככל העמים, אנשים רגילים בטוב וברע.
זה מגיע בסוג של ראפ-רגאיי, שמח ומקפיץ, שירה כוחנית, מעבר מלודי מרככך, פאנקי למועדון, לא המצאת הגלגל במוסיקה, לא אינדי מהפכני, אבל חובר היטב למסר וגם מעלה חיוך מעט ציני של חבר'ה שאומרים: עזבו אתכם מכל המיתוסים, בואו נחגוג, כי בתוך עמנו אנו חיים, עם ישראל חי וקיים, זה לא ממש ה"בחרתנו" הזה, אבל אפשר לברך – שהחיינו.
הבידור גם לא ימתיק את המר של "שיר האביונים" שמסיים את הדיסק בלחן (תומר יוסף) ובעיבוד שמכניסים למסלול של צעידת הלוויה איטי, נוגה, כבד. ("מתי למדנו לא לשמוע לא לראות/ ולעבור בצעד קל על המראות")  וגם הרגאיי הטעון-תזזיתי המניע של "רב מכר" שהלחין תומר יוסף הוא סטירה חברתית מקומית על חברת הניוון. 
ב"מענה קולי", רוטבליט משתמש ב"זמר נוגה" ("התשמע קולי רחוקי שלי") של המשוררת רחל ושמוליק קראוס כדי לשדר את האמת והתובנות הנוגעות לנו נכון לעכשיו. אתה יכול להמשיך להמתין למה שצריך לבוא, אבל להשלים עם כך ששום דבר לא ישתנה, ושוב "יצאת אידיוט קנית אשליה", שום כוכב לא נולד, המצב לא ישתנה, שום דבר לא יבוא עכשיו – ו"הצב שוב על הגב". הכי הרבה נמצא נחמה בטוב ליבו של מי שמוכן לשיר איתך "כמה צלילים". קו מלודי פשוט, הנשען על שירתו המתכוונת של גדי רונן, מסוג השירים שאינם שייכים לטרנד, שהיית יכול לשמוע גם בשישים ובשבעים.
ומגיעה אתנחתא של שיר מחאה. לא ממש סיבה למסיבה. תומר יוסף לא נשמע מעולם רציני כמו ב"שיח' גראח" – על השכונה המזרח ירושלמית שמעלה שאלות נוקבות הנוגעות ללב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ("משפחה ערבית יצאה אל הרחוב/ משפחה יהודית נכנסה") מצטרף ל"האיש בחליפת הזכוכית" (לחן: איתמר ציגלר) גם הוא מהסוג שמפזר מסיבות.
אבל "פצצה מתקתקת", על מנהיג שרוצה להציל את העולם וכבר סופר לאחור – יטעין מחדש. סאטירה פוליטית חריפה המוגשת על מצע קצבי אפרו קאריבי לוהט. פצצה מתקתקת שחייבת לצאת כסינגל.
"קרא לי קודקוד", מונולוג סטירי דרמטי של המאצ'ו–צייד המיליטריסט המקומי שהלחין ושר גדי רונן, יטעין ויתניע ("מה את יודעת על הסוד/ על הרגע הרוטט תמיד שבין הצייד לניצוד/ כל יפי הנפש, כל החולמים על שלום עולמי/ אני בא מהיער ואני יודע בדיוק מי אוכל את מי") כנ"ל הדיווח על "קורח הטייקון" שנפל בגדול וחולל מהומה כלכלית. מעין ראפ שהלחין איתמר ציגלר, שמסתיים בשעשוע לשון: "האמונה בהון/ תוליך לאבדון/ רק הון של אמונה/ יביא את הגואל".
שעשועי המילים של רוטבליט עוסקים בנו, בביצה המקומית הטובענית בה אנו מתבוססים. "החצר האחורית" שלו אינה מתכוונת להצטרף לגל, לרצות או להתחנחן. המטרה היא לטלטל, והראש של רוטבליט הוא ראש שעדיין אומר את דברו כדי להאיר את האפל, וגם לנסות להוכיח שיש עדין במוסיקה "מועצת החכמים" של מוסיקאים שהם בראש אחד איתו.

*** "החצר האחורית", הוא פרויקט אינדי שמתבשל לאט כבר שנה וחצי בהשקעה עצמית. עכשיו הגיע הפרויקט לשלב הבשלה הסופי, אבל נזקק לעוד כמה שקלים כדי להגיע לקו הסיום. חבריו ביקשו תרומה אינטרנטית כדי לסיים. רוטבליט – אחד משלנו, אבל עם זכויות מיוחדות. איש בן 68, מחייך ואופטימי ליד שלושה עלמי פופ-רוק, רוח נעורים מנשבת במפרשיו. הולך על פרויקט צעיר. משורר המלחמות והשלום, פזמונאי המחאה, מי ששיריו מפארים את הפופ הישראלי במיטבו. תגיד יענקלה רוטבליט ואמרת "שיר לשלום", "אמא אדמה", "דרכנו", "דברים שרציתי לומר", "כמה טוב שבאת הביתה", "באה מאהבה", "רואים רחוק רואים שקוף", חוזה לך ברח", "לוח וגיר", "דברים שרציתי לומר", "אחרי עשרי שנה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "שבתות וחגים", ועוד עשרות שירים מוכרים שמיטב זמרי ארצנו שרו.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן