רוח ים תיכונית קצבית נושבת במפרשי שירו של נתן אלתרמן. כדי להגביר את הרוח, גייס רוני ידידיה את רמי פורטיס, מחולל סערות ידוע, למשימה. זהו אלתרמן, המתבונן האורבני, שחש-מדמיין סרט מתח בכל חושיו, מנסה לצייר או לייצר מתח באוויר, לקראת הרגע הממשמש ובא שבו "יקרה דבר", את הציפיות של הכלל ("למרכבת מלך מחכים דומם") ואת כל מי שכבר מחפשים לעצמם פתחי מילוט ואליבי.
ידידיה הלחין בחדוות חיים, זרימה שתשמח לבבות וגם תבעיר רצפת הריקודים. כיוון שהשיר לא נכתב להלחנה – חוזרים עוד ועוד על השיר כאילו יש בו שישה בתים. פורטיס נכנס להילוך "אופראי" ולמסלול הזרימה השוצף-קוצף. הטעין בטמפרמנט שלו.
האם אלתרמן היה אוהב או שמא היה שואל את ידידיה: תגיד לי בחורצ'יק, עשיתי לך משהו רע? יש כאן אונייה גועה, בניינים שחורים, כלב מכווץ. אז מה השמחה? אז זהו שבשירי משוררים, מוסיקאים עושים מה-בראש, רותמים את המילים לטובתם. למעשה – מותר הכל. התוצאה הסופית – להיט או לא להיט תיקבע לא על פי הפרשנות, אלא על פי הקליטות. את המטרה הזו – רוני ידידיה השיג.

ברז מטפטף. אומרים לו- שתוק ושקט.
פה יקרה דבר…דופק מי על ליבי.
כלב מכווץ עובר ביעף מנגד
לחפש לו alibi