רמה מסינגר השקיעה הרבה במה שהיא קוראת "תקליט" – לא דיסק ולא אלבום, אלא הישן הזה, שנולד בעקבות שיחות שלה עם עצמה מול המראה בחדר ההלבשה, עם מי שאיתה, עם אביה שבשמיים, עם ציפור.
ה"תקליט" הגיע כרוך בכריכת ספר יפה, דפי מילים עבים מחוררים כבקלסר. כמה מחמם לב, שיוצאים מוצרים כאלה בימינו הדיגיטליים.
ואז השירים: זה הסיפור האישי שלה, הקברט שלה. "מי האישה שמולי ואיפה היא גרה" שרה מסינגר ב"מראה" וגם פונה לאביה שמת – "חבל שאת לא פה כדי לראות אותי שרה". המוסיקה היא פופ קצבי פשוט. מסינגר נשארת בתיאטרון למונולוג מוסיקלי, ליבה ופיה שווים. הדרמה האישית מגיעה בשיר הזה אבל מאופקת. אין כאן קול גדול. אין כאן זמרת שמעמידה את הרגש לפניה. אין כאן לחן אולטימטיבי, אבל גם כשהיא שרה שיר נינוח על בוקר נפלא מול ציפור מצייצת – זו היא.
ב"טוב כזה" היא בדואט עם דניאל סלומון (המעבד והמפיק המוסיקלי שלה) – קצב שלושה רבעים בשיר על הפער בין מה שהיא מבקשת ובין תוכניותיו, בין הניסיון שלה לעצור את הכל, להנציח את הרגע הטוב שלא יחזור, לברוח איתה למקום שכוח–אל, ובין אי יכולתו לבלום את עצמו במרוץ החיים. הדואט אינו מדגיש את הפערים, כי שניהם נעים באותו קצב על מי מנוחות, נישאים על אותה מנגינה קליטה, מקסימה ומחניפה. שירתה ענוגה. שירתו מחוספסת משדרת כאב מסוים. העיבוד לפסנתר ומיתרים מעניק לשיר זרימה יפה. המוסיקה אינה מייצרת דרמה על רקע הקונפליקט. היא מניעה את שניהם לאותו כיוון על מי מנוחות. נעימות סימטרית שכזו.
הומור שעשועי הלשון על רקע נסיעה בכבישים ב"דיווחי תנועה" הוא סוג של אתנחתה מחויכת מעט מאולצת (הניסיון להמציא עוד ועוד חוכמות לשוניות נשמע כמו איזה תשבץ) המגיעה בעיבוד קצבי למיתרים: "חיינו הנוסעים בנתיבי האיילון/ רוצים את השלום אבל תקועים בהלכה"
"גן העדן" ניסיון לגייס את סיפור הבריאה האנושית (אדם וחוה) כדי להבליט את עוצמת האהבה-זוגיות הפרטית ("כשאלוהים המציא את הזוגות… הוא לא חשב עלינו בכלל … ולא דמיין את שנינו") התוצאה היא שנסון נעים. לא מעבר.
ב"אי בודד" מסינגר ממציכה טון למונולוג מדובר על רקע פסקול אווירה רומנטי מתקתק, מדמיינת עצמה בסיטואציה שהיא נתקעת עם גבר זר על אי בודד. השיר הוא מעין מבחן נאמנות מול אהוב ליבה: "הייתי מצליחה לעמוד בתשוקה הטבעית ובחוסר האונים"… זה נשמע שנסון של פעם, יותר הקברט שלה מאשר שיר מיוחד-חיוני לדיסק.
גם השירים הבאים אינם השירים האולטימטיביים שיעניקו לדיסק של מסינגר ערכים חיוניים מוספים: "ממולה" הוא שיר סלואו מינורי נוגה על מי שאינה מצליחה להגיע לזוגיות ולחתונה. "הודעה" – על היום שבו השליח מסר לה הודעה חשובה (המאזין נשאר עם סימן שאלה) "גרעינים" על חוסר היכולת של בן זוגה להגשים את הפנטזיות שלו.
"רמה" מחזיר צבע לקברט שלה, מנגינה בטעם של פעם, שיר אהבה-פרידה. מהזווית שלו. מהזווית שלה. מסינגר שרה בהתכוונות גדולה את התפקיד שלו ושלה.
רמה מסינגר הוציאה תעודת זהות מוסיקלית של שחקנית שרוצה להיות זמרת. המוצר מושקע, יפהפה, אבל מוסיקלית סובל מנפילות מתח גם ברמת הביצועים, לא מהודק, לעיתים סתמי וגם ההפקה לא מספיק ליטשה אותה לאורך הדרך, ויש מה ללטש, כי מסינגר כזמרת-יוצרת היא סוג של יהלום, עדיין מעט גולמי.
שירים: מראה, הכל כאן נפלא, טוב כזה, דיווחי תנועה, בגן עדן, אי בודד, ממולה, הודעה, גרעינים, רמה, הדברים אותי משמחים.
מילים: רמה מסינגר. לחנים: אריק אביגדור עיבודים והפקה מוסיקלית: דניאל סלומון
