לאבד עניין בזמן ההופעה

עידן חביב

זאפה ת"א
4/5

יש תחושה שעידן חביב עדיין נפעם ממראה של קהל שממלא את ההופעה שלו. מבחינתו – לא דבר מובן מאליו. מאז שראה פלקט בקפה ביאליק בת"א עליו מתנוסס שמו, באחת ההופעות הראשונות שלו, הוא ממשיך להשתאות מהמעמד הזה מול קהל שמגיע לשיר את שיריו, וכולו תודה.
סיפר בתחילת הערב, שמישהי ממשרד החינוך כמעט ביטלה לו הופעה בגלל שזיהתה אותו עם "הזמר המפורסם". ההלם הקטן או הגדול מהרגע הזה הוציא אותו להתבודדות באזורי המדבר של ים המלח, אולי כדי לחזור אל עצמו לקראת הופעות ההשקה של אלבומו החדש ולשיר על הפתיחה: "כל מה שיש בי זה חלל/ רק אם אפשר סולם קצר/ לאבד עניין בזמן"
הזמן פועל לטובתו של עידן חביב. הוא גדל עם הזמן. האמנות שלו גדלה עם הזמן. הביטחון שלו גדל, ועדיין – אותה נפש ששרה בפשטות נדירה, ברגישות מהורהרת, מגיעה מצניעות, כשהיא משתפת את הקהל בסיפוריה.
הרכב לא גדול על הבמה. שתי גיטרות בצדדיו. תופים מאחור. אני מאבד קצת את האווירה השמימית משהו שחשתי בהקשבה לדיסק בשיר השני "אם אני בא"– שר חביב על תחושה רגעית של אי פחד על כדור פורח, ניסיון להיות במקום אחר, לחוש "כמה טוב לחיות". הופעה היא מגרש אחר. אבל עידן חביב מצליח להישאר עידן חביב גם במסגרת יותר חשמלית-רוקית, שבה אתה נהנה מעט פחות מהצליל של הדיסק היפהפה, הפעם ללא קלידים.
יכול להיות שהייתי רוצה הפקה מוסיקלית קצת אחרת. ממש לא הייתי מתלונן אילו עוד כמה שירים היו מגיעים עירומים כביום היוולדם כמו השיר האחרון – "עכשיו או לעולם" – על אהבה שהוא מבקש להצילה לפני שתחמוק ממנו, ממש לפני התפזרות הקהל. בביצוע סולו בשייבה ללא חשמל, הצליח חביב לשרטט במדויק וברגישות את קווי המתאר האומנותיים שלו. אחרי הכל, חביב אינו רוקר בדם. הוא טרובדור שמשדר תחושות כנות בטון קולי מאופק ורגיש, והעיבוד נועד לשרת אותו.
הגיע תמהיל משני אלבומיו. אומרים שהשירים היפים מגיעים מעצב-סבל-צער. אצל עידן חביב מורגש שזה מובנה, זה סגנונו, יוצא משם, מילים שמתחברות לשירה יפה, נובעות מהחסר – כדי להביע ערגה. מתאר לעיתים  מאבק הישרדות מול תחושה של אבדון. הטון מקונן משהו, האפיונים המלודיים מעידים על סגנון כתיבה, על איכויות של סינגר-סונגרייטר ששר את כאביו ופצעיו הנפשיים. סיפורים מהאזורים (הרגישים) של הלב, מהניסיון האותנטי לעמת עצמו עם עצמו.
היכולת של עידן חביב להקרין את האישיות שמגיעה מהשירים בצורה אותנטית ראויה להפקה מעט יותר פונקציונאלית, כי בסופו של דבר, כמי שאוהב ומאמין לזמר הרגיש הזה – אני רוצה אותו הכי קרוב אלי, ובערב הזה הוא קצת התרחק לי.

שירים: לאבד עניין בזמן, אם אני בא, מחכה, כל פעם קצת, יתגבר, דווקא, מפתחות ברזל, אין פה מקום, נמלטים, אצבעות דקות, אמאבא, אור אדום, כמו כל יום. הדרן: לפיחות בחלומות, לאט לאט, בלילה, עכשיו או לעולם.
צילום: מרגלית חרסונסקי
וידיאו: בלילה

לאבד עניין בזמן, אם אני בא, מחכה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן