"יש בה משהו יפה כשהיא מוחקת שדות איפור, עיניה עירומות חפות מכל סיפור", שר אלון פרימן על אוהב שרואה את הכלה בליל כלולותיה. פשטות יפה במנגינה המשרטטת בעצבותה את הנרטיב של המספר.
יש משהו יפה לאורך הדיסק-פרויקט הזה – בלדות שהתפתחותן מעצימה את המבט הנוגה של המתבונן. כמו בפרויקט של עידן רייכל, הביצועים הקוליים חולקו ע"י פרימן לזמרים שונים, כשהקו המנחה – הצבע הקולי שמעניק לשיר רובד ייחודי.
העיבודים המגוונים תרמו למוסיקה תמה, חפה מאופנתיות, חוברת לזמר עברי של פעם. מרבית השירים משרטטים קוויי מתאר מלודיים צנועים יפים ומיוחדים בביצועים רכים, שנוגעים בתוגה מחלחלת.
"תן לי להרים ראשי בענווה / למדני להחסיר ליבי מגאווה / כשאכבוש עוד הר / מלאני בספק / הזכר לי לעיתים / לקבל, לא להסתפק", שרה כרמי זיסאפל, המחפשת הצלה מפני חולשות אנושיות. השיר "כנפי מלאכיך" הוא קלישאת תפילה- משאלת נצח לשנות ולהשתנות. גם
מיוחדת שירתו הפשוטה והחמה של גורי אלפי, בשיר "עוד מעט" (מילים: אלרן דקל) שמייצר מהלך הרמוני שטוען את השיר באווירה חלומית-שמימית. עיבוד פונקציונאלי אפקטיבי, שירה מאופקת בעלת יופי ראשוני.
"שקרים" עוסק בעימות של עצמך מול עצמך, על הפערים שמגלים, שהם למעשה שקרים, וגם כאן, בביצוע של ליטל גבאי – מגלים קו מלודי מזכך נוגה ונוגע.
כרמי זיסאפל שרה בשני קולות על שגרת החיים ("זה כל מה שיש") בעיבוד יפה לחצוצרה (ספי ציזלינג). אלרן דקל מזמר ברגישות על התפכחות בשגרת הקיום ב"סוף הסרט" ("העתיד לא סולח/ והעבר לא זוכר"). הטון מינורי-אפרורי מגיע גם לשיר הערש "שן ילדי" (שירה תמה של אלון פרימן).
רכות מלודית שובת לב עוטפת את "אני הולכת", שיר על ניגודים ופערים בחיים ("קל לומר הרבה/ קשה לומר מעט"), בקולה הרך של תמר שם אור – בעיבוד פופ מאוזן.
נוי הלפרין שרה "מחשבות באות" בטון ריחופי-שמימי המבטא את תנועתיות המחשבות בעיבוד אקוסטי לכלי מיתר. לעומת זאת הצליל האקוסטי נוגה של שיר האווירה "הלילה יבוא" בשירתה של תמר שם אור מעוטר בסולו חשמלית יפה בסיום. "שיר אחרון" מושר בקולו הקודר של אלרן דקל, במנגינה קסומה – תיאור עצוב של סוף קיומי על רקע המשכיות החיים – בצליל שנסוני במקצב שלושה רבעים.
אלון פרימן מצליח לשרטט היבטים שונים על מהות החיים-הקיום-האהבה במוסיקה עגמומית מזככת משהו, בקולות פונקציונאליים. לא נושבת כאן רוח יותר להיטית-מחניפה מהסוג של עידן רייכל. מצד שני יש במוסיקה הזו יופי מזכך.
* השיר הלא מקורי היחיד – "געגוע" של יהודית רביץ תואם את ההפקה של האלבום בשירתה של ליטל גבאי בעיבוד בוסה קליל ומאופק.
** מעניין מהו האפקט המסחרי על דיסק שמופיע בלי שם של זמר-הרכב, רק תחת משהו סתמי כמו "נקודות". האם לרעתו, לטובתו? מה שבטוח: הפרויקט הזה אמור לעשות שם טוב למולידו, אלון פרימן, מוסיקאי ומפיק, שהלחין את מרבית השירים באלבום. מלאכת כתיבת המילים התחלקה בין איתי לב ואלרן דקל. הזמרים שששרים הם: גורי אלפי, אלרן דקל, ליטל גבאי, כרמי זיסאפל, נוי הלפרין, תמר שם אור.
*** שירים: כנפי מלאכיך, יש בה, שקרים, עוד מעט, זה כל מה שיש לי, סוף הסרט, געגוע, שן ילדי, אני הולכת, באתי
**** תמונות: אלון פרימן, אלרן דקל
