עיון ביקורת

נעמי שמר , מבחר דיסקים

מוסיקה ישראלית פלוס

"היא כתבה את פס הקול של חיינו", כתבו על נעמי שמר. ואמנם, שמר מזוהה יותר מכול מלחין מקומי אחר  אם לא כ"מוסיקה ישראלית",  (שהרי אין יצור כזה בדומה למוסיקה הודית, פורטוגזית או יוונית) הרי ללא ספק כמלחינה שהצליחה לבטא את הוויית הנופים האנושיים של ישראל במילה ובצליל.
 
הזיהוי הישראלי של שמר נובע מהמיזוג בין המרכיבים המוסיקאליים והמילים  שגם תיחמו אותה כמלחינה –משוררת "לאומית". למעשה, הייחוד הישראלי של יצירתה נעוץ יותר בתכנים ובמילים העבריות ופחות בלחנים, ואין כמו משפט כ"לשיר זה כמו להיות ירדן" כדי להראות את משקל התוכן ביצירה ה"ישראלית" של שמר.
הקהל בא לשיר איתה "לשיר זה כמו להיות ירדן". והמוסיקה של שמר זרמה אליו כמו ירדן. תמצית נוף מולדת.
ואמנם, השירים של שמר היו תמצית מרוכזת של הנוף האנושי, של הלחן הפנימי המקומיים. פעם סיפרה, כי מאזין כתב לה שאין דבר כזה – "ריח המלוח". אבל את ריח המלוח ("חורשת האקליפטוס") הצליחה רק היא לחוש. את העצבות והגעגועים של "אנחנו שנינו מאותו הכפר" הצליחה רק היא לחוש ולהעביר.
וגם הטון שהיא שרה את שיריה היה משהו מקומי-ארצי. לא זמרת, אבל נוכחותה בביצועי שיריה כמעט התבקשה. היא הקרינה על הזמרים וגם על הקהל את הטון השברירי אותנטי, בבחינת ככה-צריך-לשמוע-את-השיר.    כשהיא שרה "עקדת יצחק", "בית חלומותי", "חבלי משיח", "אנשים טובים", היה בטון הלא מהוקצע הזה משהו אותנטי שקירב אל ראשוניות השיר.

מצד שני היא הייתה זו נעמי שמר שהתרגשה מהביצועים של זמרים וזמרות שונים לשיריה – חווה אלברשטיין, מירי אלוני, יוסי בנאי, נורית גלרון,  הדודאים והפרברים, אריק איינשטיין. .  
 
שמר הצליחה לתרגם ברגישות מדהימה תחושת היחיד כאילו הוא מבטאת את הקולקטיב- החרדות, המשאלות, רחשי הלב,  כמו השירים שייכים לא רק לה אלא לנו, למקום הזה.
אוספים: "נעמי שמר-  אסיף" הוא דיסק מרובע המכיל 100 שירים מ-42 שנה. זרקו לכאן הכל, הקלטות שחלקן נשמעות נורא, אבל גם ביצועים בעלי ערך נוסטלגי ייחודי, המיטב שבמיטב, מהכי יפים ונצחיים שלה.
נוסטלגיה? שומעים את קולותיהן של נחמה הנדל ב"נועה" עם "בצל ירוק" (1957) ושל ריקה זראי ב"רב האור והתכלת" (1956), אילי גורליצקי, סולן להקת פיקוד מרכז, מודל 1958 ב"חמסינים במשלט", "הדואר" – יפה ירקוני (1958).  ענתיקות.
יש ביצועים שעבר זמנם: אריק איינשטיין ב"עיר לבנה", ביצוע מ-1960, "רכב אש" עם שושנה דמארי – "מיכאל" עם שושיק שני. תחושה שהוצאו מהנפתלין. .
ממשיכים לרגש: מירי אלוני ב"בארץ להד"ם", יוסי בנאי _ "על כל אלה", נורית גלרון ב"אמצע התמוז", הדודאים והפרברים – "תלבשי לבן", הגבעתרון – "אל בורות המים", אריק איינשטין "פגישה לאין קץ".

זה לא רק "שירון" לשרים בצוותא, אלא אסופה שמתרגמת ברגישות מדהימה תחושת היחיד כאילו הוא הקולקטיב – החרדות, המשאלות, רחשי הלב, ושמר כתבה שירים שהם לא רק נפלאים במנגינותיהם, אלא חודרים, שייכים לנו, למקום הזה.
שמר עצמה משתלבת באוסף בביצועים ל"עקדת יצחק", "בית חלומותי", "חבלי משיח", "אנשים טובים". לא זמרת גדולה, אבל יש בטון הלא מהוקצע משהו אותנטי שמקרב אל ראשוניות השיר, ואת השיר של שמר צריך לשמוע גם בקווי המתאר הראשוניים שלו, כי אז הוא נשמע מוסיקה קלאסית עברית.
"האוסף השלם" של "מדיה דיירקט" כולל חמישה דיסקים ולמעלה מחמש שעות מוסיקה. זו הקופסה של שירי נעמי שמר שערך יורם רותם. אוספים ענקים מרתיעים אותי. לא תמיד בא להקשיב שוב למה שמעלה אבק על מדפנו, גם מאוספים קודמים, ענתיקות שאחדות אינן ראויות למערכת הסטיראו העכשווית.
 
פריקי הזמר הישראלי יקבלו כאן אנתולוגיה מקיפה  כולל בונוסים: 12 שירים שמעולם לא הופיעו על גבי תקליטורים בעבר, 15 שירים בביצועים נדירים ועוד 5 חדשים ששמר כתבה לערב שלה "אלף שירים ושיר" + ספרון ביוגרפיה ומילים.
אין קו בעריכת חמשת הדיסקים. גם לא כרונולוגי. לוחצים על השלט ועוברים לבא אחריו. צירוף הסבר קצר ליד כל שיר מוסיף אינפורמציה פיקנטית וחיונית למי שלא בקיא בהסטוריה של השירים. למשל: את "זמר נודד" ביצעה להקת "בצל ירוק" בתוכניתה הראשונה ב-1958 (עם  חיים טופול, אורי זוהר, מחמה הנדל ואחרים). את "בגלל מסמר" בעיבוד חנן וינטרניץ, מבצעת להקת פיקוד צפון עם לוליק כסולן ובני ברמן כאקורדיניסט (1958). "חמסינים במשלט" הוא ביצוע של אילי גורליצקי ו"הצעירים" מ-1961, כאשר במקור הוא נכתב ללהקת פיקוד המרכז (1958) עם גורליצקי כסולן. מצד שני, העורך בחר בצדק את גרסת "הכל עובר חביבי" (1979) ל"שיר הבר" שנכתב ב-1956 למחזמר "חמש חמש" בתאטרון "האוהל".  
 
גירסת אריק לביא ל"נועה" (1977) הועדפה בצדק על פני הקלטות אחרות. שלמה ארצי הועדף ב"העיר לבנה" על פני אריק אינשטיין, שולי נתן הועדפה ב"רכב אש" על פני שושנה דמארי. אני לא משוכנע שאלו הבחירות הנכונות. לעומת זאת, בחירת רונית רולנד ב"פגישה לאין קץ" על פני אריק איינשטיין – במקומה.

שירת נעמי – אוסף משירי נעמי שמר (DVD כפול, רשות השידור, גלובוס יונייטד)   
זה אינו סרט תיעודי על מפעל חייה של שמר, גם לא מופע לייב. זה מקבץ ערוך שחיברו מחומרים שהצטברו עליה מתום מלחמת ששת הימים ועד 2002, ומבחינה זו, היו עליה המון דברים מצןלמים, אם כי רבים מהקטעים הם ברמה שמביישת את פורמט ה-DVD, גם אחרי שעברו עריכה דיגיטאלית. 
 ה"דבק" הוא נעמי עצמה, שניצלה הזדמנויות להשתתף באופן אקטיבי וגם פסיבי בחלק מהתוכניות שהוקדשו לה וגם לתת קולה בשיר.
רואים את נעמי עם אריק לביא כשהוא שר את "נועה", רות נוסבאום אחותה קוראת "שם הרי גולן" ונעמי עצמה מבצעת. יענקל’ה ספיר אחיה מספר איך הכיר לה מקומות על מפת א"י שנכנסו ל"שיר השוק" בביצוע התרנגולים.
וגם טוביה צפיר, אריק שרון, מירי אלוני, ישראל גוריון, צדי צרפתי, יונית שוהם, משה בקר ודודו אלהרר אומרים דברים, אבל לא, שולי נתן, שהקריירה שלה נסקה בעקבות שמר. גם יהורם גאון שחב רבים מלהיטו – מאז שלישיית גשר הירקון – לא כאן.

אבל יש ב-DVD הזה הם מומנטים שמרעידים את מיתרי הרגש. נעמי שמר מספרת על יצירת "שירת העשבים", בני אמדורסקי, חודשיים לפני מותו, שר את "אני גיטרה" בביצוע בכורה שהיא כתבה לו, מול מבטיה האוהבים והמסכימים של שמר. וגם "הו, רב חובל", 1996, שנעמי כתבה לפי המשורר וולט ויטמן על רקע הירצחו של רבין – שמיטל טרבלסי שרה בביצוע מרגש מול לאה ונועה. וגם – נעמי שמר עושה ראפ בשיר על פירות חדשים בתוספות לדיסק במסיבת סוכות בבית הספר לאומנויות ובמיוחד הסיום: הקלטה אחרונה של נעמי בחי, פסטיבל עין גב 2002, והשיר נקרא "בדמייך חיי", שהיא כתבה לבנות נפגעות טרור, עם רונית רולנד ודודו אלהרר. זה מצמרר.
ועוד צמרור בסיום: נעמי מתבוננת בנורית גלרון שרה "עצוב למות באמצע התמוז".  
אגב, לא להתרגש מהתקליטור השני. הוא חוזר על כול השירים של הראשון מינוס התוספות. למה? – שיהיה יותר נוח לשיר איתו. שיהיה שימושי.
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 8 = 1