עיון ביקורת

מזי כהן ודפנה ארמוני, דצמבר (מילים: נתן אלתרמן לחן ועיבוד: משה וילנסקי)

שירים ישראלים - הגדולים ביותר

קסמן של המילים, שרוחות המוסיקה משיבות אותן מן העבר. ריח ים ורוח סתיו מתערבבים. נתן אלתרמן כתב על רגעים של התבשמות לאחר הגשם. ניחוח דק עומד באוויר, ריחות תפוח ומטר, והכל נראה פתע כל כך יפה בתל-אביב, עד שמשהו לוחץ לך בחזה. אלתרמן התבונן בעצמים והאניש אותם כיד הדמיון החוגג: "הפנסים חיוורי פנים", "כחולות עיני העננים".
הלחן של משה וילנסקי – אחד הלחנים האולטימטיביים של הזמר העברי לדורותיו – נכתב לערב שירי המשוררים מס. 3, "משוררים בתל-אביב" שנערך והופק ע"י גלי צה"ל. הדואט של דפנה ארמוני את מזי כהן העניק לשיר את הניחוחות האלה שיש בהם אוויר שקיעות כחול אדום. המעט אביב הזה בתל-אביב. צריך רק לנשום אותו.

*** השיר התפרסם בדצמבר 1934. הלחן והביצוע – 1980.

רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו
וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי-זָהָב
וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק-חָמוּץ
מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֱלֵי חוּץ,
לָלֶכֶת-לֶכֶת וְלִנְשֹׁם
אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל-אָדֹם.

אֲוִיר שְׁקִיעוֹת. נִיחוֹחַ דַּק.
הַגֶּשֶׁם זֶה עַתָּה נִפְסַק.
בָּרְחוֹב שׁוֹטֵף גְוָדַלְקִיוִיר
וּבוֹ שׂוֹחֶה "הַמַּעֲבִיר"…
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל
עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל –––

הַפָּנָסִים חִוְרֵי פָּנִים.
כְּחֻלּוֹת עֵינֵי הָעֲנָנִים.
וּמַשֶּׁהוּ מוּזָר כָּזֶה
לוֹחֵץ דּוּמָם עַל הֶחָזֶה,
לוֹחֵץ, קוֹרֵעַ וְדוֹרֵשׁ –
הַלֵּב רוֹצֶה לְהִתְעַטֵּשׁ.

דֶצֶמְבֶּר – חֹדֶשׁ מְקֻטַּר
רֵיחוֹת תַּפּוּחַ וּמָטָר,
אַתָּה נוֹתֵן כֹּחוֹת גְּנוּזִים
לַהֲרוּגֵי הַתַּמּוּזִים,
אַתָּה יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב
מְעַט אָבִיב לְתֵל-אָבִיב.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 + 2 =