עיון ביקורת
לרכישה >>

יובל דיין , לאסוף (ארומה, פברואר 2014)

מוסיקה ישראלית

לעיתים נדירות מזהים זמר/ת לפי המותג המעניק לו/לה חסות. יובל דיין היא זמרת של "ארומה". מה זה אומר? נלך על ניחוח מלו מלנכולי נעים. מיינסטרים מזוכך. רצוי שהצליל יהיה אקוסטי. תבלין ים-תיכוני יתקבל בברכה. פטריק סבג, המעבד והמפיק המוסיקלי, עטף אותה בשמיכת פוך חמימה. יובל דיין שרה – "להקשיב למה שמרגיש לי עכשיו". "מרגיש לי" ולא בפשטות – "מה שאני מרגישה עכשיו" שפה חדשה, שאני לא מבין, לא ממש חודר למה שהיא מרגישה עכשיו, אבל אוזני מוחנפת בטון העגמומי.
יש ליובל דיין זהות קולית מאוד דומיננטית בדיסק הזה, כמעט מתחילתו ועד סופו עובר קו נוגה רך נעים. לא דרמה אלא יותר דכדוך נעים זמירות. מסמנת גבולות חדשים יפים. קול נמוך, לא מנעד מרשים, אבל הטון האפלולי הזה משדר את סיפור ההשלמה הכואבת עם מציאות של הכרה בכישלון האהבה.
ב"לאסוף" שרה יובל על חוסר תקשורת בינה ובינו. הכל מוכר. הוא חי במערה שלו, לא רוצה להתמודד, מסתגר. הוא מתחפר, היא חופרת… היא תנקוט מעשה מניפולטיבי – תאיים ב"לנסוע רחוק" – אולי זה ישכנע אותו לאסוף השברים שלה. דיין שרה את התובנה והסיפור בקול רפה, חספוס קל. אין זעקה. אין דרמה. לא רצה לפני השיר. אבל הכאב מבעבע מבין השורות. סלסול שיש בו שילוב של תוגה וערגה שמשדר אמת אישית.
ב"עד שתחזור" היא שרה געגועים במראה של שדות תות, ריחות של גשם. פסנתר עגמומי, צלילים שמשתתפים בגעגועיה. סיטואציה כמעט שגרתית של פרידה מאהוב. היא תישא תפילה, והכוכבים יהיו עדיה. בלחנו היפה של עידן חביב, היא נסגרת בתוך צערה באינטימיות צנועה. העיבוד צבע את השיר באווירת דמדומים עם קישוטים אוריינטליים, שחוברים לתחושה הזו של כאב וחוסר הבהירות באשר לגורל היחסים.
ב"פעם אחת" היא שרה יחסים בחשש, בדאגה, במחשבות אובססיוויות. "חופרת" עניינים שבינה ובינו. מה שעובר בראש שלה ונשאר שם. לפי הטון הנמוך-שברירי – היא אכן נוגעת בחשש ובכאב. השיר מוגש על מצע בוסה נובה. כמו בשירים קודמים שלה – אין זעקה. אין דרמה. לא רצה לפני השיר. אבל הכאב מבעבע מבין השורות. גם העיבוד מוביל אותה בשבילים נוגים הצבועים בצבעים רכים יפים, ניואנס מעניין של מוסיקה מזרחית, מתח דק.
גם את "אל תאמר" של של גלעד כהנא את דודו טסה היא מעבירה לחלקתה המסוגננת. בשירים שהיא לא כתבה, המשפטים נשמעים לפעמים יותר תפורים למידותיה מאשר חלק ממנה: "אני לא טובה בלדבר/ אני יודעת לאהוב" היא שרה בקצב מהיר ייחסית לשירים אחרים ("ביחד" שכתבו נועם חורב-גיא מנטש)
מינונים: "אל תאמר" בפתיחה מעניק לדיסק קצביות ים תיכונית יפה. "צבעים" עם אמיר דדון מסתמן כשיר הנכון לדואט הנכון. הטקסט מעט יומרני. אמנות, מקורות השראה, מציאות חיים, פילוסופיית קיום ויצירה בשלוש אגורות. מנסה להכיל הכל בזרם תודעה קצר. המקצב-המנגינה הם מידטמפו Radio Friendly מדרגה ראשונה. שירתה של יובל דיין משכנעת אפילו בטקסט הנדוש הזה. הקולות הגבוהים בסיום מנסים לעשות מזה המנון שמימי. העיבוד הוסיף ניחוח אוריינטלי. איך שרה דיין: לכל שקורה יש סיבה וגם – לא מתווכחים עם הנפש. הנפש שלה שרה.
יובל דיין עדיין אינה מטאור שיאיר את שמי המוסיקה המקומית, אבל היא משדרת צניעות יפה, עצב סולידי, יש לה טון מדוכדך מובנה וסגנון מוסיקלי ייחודי. אחת הזמרות-יוצרות המיוחדות והטובות שיצאו מדור הכוכב החדש.

שירים: אל תאמר, מי אמי מולם, צבעים – עם אמיר דדון, לאסוף, ביחד, שם, דגל אחד, מה שאני צריכה, פעם אחת, עד שתחזור
עיבוד והפקה מוסיקלית: פטריק סבג.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. מדהימה. בגיל 19 ,עם האודישן הבלתי נשכח והדיסק

    האיכותי שקשה להפסיק מלשמוע אותו (ואני מאוד

    מתחבר לשיר "ביחד" ) היא ניצבת לדעתי בשורה

    הראשונה של כוכבי הזמר הישראלי ואיני מחמיץ

    כל הזדמנות לראות אותה בהופעות ואם מתאפשר-

    גם בחזרות.
    (שמעון כגן, תל-אביב)(18/04/2014)
  2. עוד אחת סתם מיותרת
    חיקוי חיוור ולא מוצלח של רוני דלומי...
    יש כבר אחת והיא עולם ומלואו

    (שי)(05/03/2014)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 5 = 9