עיון ביקורת

גרסת כיסוי או גילוי?, מהו קאבר טוב? (אפריל 2014)

מוסיקה, מוסיקה ישראלית פלוס

רונה קינן בהקדמה לגרסת הכיסוי שלה לשיר "סוף העונה", להיטה הגדול של גלי עטרי, שהוקלט ל"עבודה עברית – מחווה לשישים שנות יצירה מקורית" (2008) – כותבת: "יש משהו מהנה מאוד בעבודה על גרסת כיסוי. אני נוגעת בשירים שהייתי רוצה לכתוב, ומפצה את עצמי על כך, שלא אני כתבתי אותם. זה כמו להתחפש בפורים, אבל לקחת את התחפושת שלך בשיא הרצינות".
רונה קינן שרה "סוף העונה" בפרשנות ששמה דגש על "ילדות גדולות בוכות בסתיו". פחות אינטימית מגלי עטרי, יותר חוששת על מה יהיה איתן (עם הילדות) עכשיו.
"כיסוי" מגיע מלעז – "קאבר ורשן" (Cover Version) למה "כיסוי" ? כי מדובר ב"כיסוי" המאפיינים המקוריים של השיר לטובת ביצוע חדש.
מה מושך לזה? הזמר, השיר? השאיפה לעשות את זה אחרת? יש שירים שמזוהים לחלוטין עם מבצעיהם. את "צמח בר" אי אפשר לקחת מחוה אלברשטיין. את "אפר ואבק" יכול לבצע הכי נכון פוליקר. את "יצאנו אט" לא תפרידו מאריק איינשטיין. לאופן שבו ג'ים מוריסון שר את שירי הדורז – אין שום כיסוי.
מצד שני יש יוצרים ששיריהם הם "סטנדרטים", זוכים לאינספור ביצועים – ז'אק ברל, למשל. הביטלס היא הלהקה הכי מכוסה בהיסטוריה של המוסיקה. בישראל קשה להצביע על השירים היותר מכוסים, אבל בין המלחינים שזכו לגרסאות כיסוי רבות – נעמי שמר, סשה ארגוב, מתי כספי.
יש גרסאות שאינן מתעלות על המקור, אבל יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים, אפילו בסגנון-עיבוד אחר – רגאיי, בלוז, רוק, סמבה. יש עיבודים שלוקחים את השיר למקומות אישיים אינטימיים מרגשים (מה שעשה אריק סיני ל"רק אתמול" של רחל שפירא ויצחק קלפטר) ואז אפשר להגדיר את התוצאה כ"גרסת גילוי" (Uncover Version) שמחדדת את היופי של המקור או מעצימה אתו. דוגמא: גרסת אסף אבידן ל"אני שוכב לי על הגב" היא העצמה מרטיטה של השיר מול ביצוע של אריאל זילבר. אם זילבר נשמע מחויך ונינוח, אבידן הפעיל אמוציות מעמקי נשמתו. מבחינתו – כשלא נשאר יותר במה להאמין – זה משהו מאוד דרמטי בחיים.
אבידן גילה את השיר בפרשנות המאוד אישית שלו.  העיבוד של מיקי ורשאי העניק ערכים מוספים. המעבר שמזכיר מוסיקת הלוויות נוסח הדיקסילנד, צליל החצוצרה שפוגש ביוניסון את קולו הגבוה. האלתור הקולי המסעיר בנוסח לואיס ארמסטרונג.
אריאל זילבר עצמו לקח ב"עבודה עברית" את "מעמק לגבעה" והעניק לשיר עוצמות חדשות בתזמור ובשירה. הגרסה שלו גלתה שהשירה זה יכול להישמע חזק יותר מהמקור במיזוג של מזרח ומערב. מדובר בקאברים שהם אינטרפרטציות אחרות לשיר המקורי. קרו אן באותה "עבודה עברית" העדיפה לשיר את "ברחוב הנשמות הטהורות" ללא האירוניה שבלטה בביצוע המקורי להקת "הנשמות הטהורות". בגרסה ובעיבוד שלה העדיפה ביצוע אינטימי.
יש גרסאות כיסוי שמעבירות את השיר מז'אנר לז'אנר. למשל: לוס כפרוס אוהבת לתזמר שירים במקצב רגאיי. את "נכון להיום" של זהר ארגוב הם העבירו בעיבוד חדש מהמגרש המזרחי למגרש הרגאיי.
דני ליטני שר את "עד סוף הקיץ" (אהוד מנור-מישה סגל) בגרסת בלוז מרטיטה. (קישור למטה) ליטני הכפיל את זמן השיר המקורי בעיבוד בלוז ג'אזי, לטעמי הגרסה הטובה ביותר לשיר הזה.
להקות רוק מקומיות לא נרתעו מטיפול בחומרים "קלאסיים", ולעיתים חוללו בהם מהפכים של ממש. אחת הגרסאות הבולטות בבוטותה היא של "מופע הארנבות של ד"ר קספר" ל"בשמלה אדומה" (רותי ספרוני-יאיר רוזנבלום) המוכר בביצוע של להקת הנח"ל בתוכניתה ה-21 (1968) עם מוטי פליישר כסולן. בשיר המקורי שרה הלהקה

בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
עמדה ושאלה – למה?
וכל התותחים וכל החיילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חורי פנים ולא מצאו תשובה
.

באו אנשי מופע הארנבות, שי להב ואורן ברזילי באלבומם הראשון (1993) ופירקו לשיר המקורי את הצורה בסגנון גראנג'-פאנק ובשלושה משפטים, שהפכו למעבר בוטה ומכוסח:

את לא מבינה את סתם ילדה קטנה
מה רוצים ממך כולם קוראים בשמך
אל תהיי תמימה

זהו אחד מציוני הדרך במוסיקה הישראלית, ברוח מהפכת ה – Punk הבריטית, כיסוי שהגיע באיחור כחמש עשרה שנה אחרי מה שעשו הסקס פיסטולס ל – My Way של פרנק סינטרה. בשני המקרים – גרסאות כיסוי שאינן רק מעקרות את השיר מהאופי המקורי שלו, אלא יש בהן התרסה נגד המקור. לא כיסוי – אלא כיסוח, שנועד יותר למרד משאר לאינטרפרטציה שגרתית. זמרי הרוק יכלו להרשות לעצמם חופש גדול, ולו משום שלא עברו מסלול מקובל של פיתוח קול ושירה "יפה". הכיסוי במקרה הוא מוקצן, מבטל את שירת הרגש שבביצוע המקורי ומחליפו בביצוע סרקסטי מוחצן ובוטה.
גרסאות כיסוי הפכו מאז תחרויות הריאליטי ("כוכב נולד", "דה וויס", "אקס פקטור", "הכוכב הבא") לענף מוסיקה משגשג, מיינסטרים פופוליסטי, וכאן התברר בהרבה מקרים שלא מספיק פיתוח קול ושירה "יפה". כדי שגרסת כיסוי תצליח – היא חייבת להיות ייחודית בביצוע, בעיבוד ובהפקה.

דני ליטני, ערן צור, אלי מגן – "עד סוף הקיץ"

וידיאו: מופע הארנבות של ד"ר קספר – "בשמלה  אדומה"

   

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 2