הייתי כבר בהופעה הזו, כלומר – לא ממש בהופעה הספציפית הזו, אבל ברוחה. פבלו רוזנברג הוא זמר אופטימי, מבודח וטוב לב ששומר על נתיב אמצע דרך, שבו הסטיות הן מזעריות. לא לוקח סיבובים מסוכנים. יש קו, יש תשתית. יש דרך, והוא ממשיך בדרך הזו. אלבום חדש ("נורמלי") מסמן בערב הזה רק שינויים קלים. ארבעת השירים שנבחרו ממנו מפוזרים כך, שלא נחוש כאילו פבלו נולד מחדש. ואגב, מי דורש מפבלו להיוולד מחדש? בילדותו האמנותית היה רוק כבד ("סטלה מאריס") בבגרות האומנותית שלו יש הרבה איטלו גונזלס ופופ לטיני, וקאברים לשירים ישנים, שהם האבא והאימא של פופ אמצע הדרך כמו "ילדונת", שיר עתיק יומין המזוהה עם עוזי פוקס, ו –Dust In The Wind של להקת "קנזס" משנת 1977. הקאברים – אחלה.
"צמר גפן מול הרוח" בפתיחה הפיח משב רוח חדש שזרם מהדיסק החדש – שיר יפהפה. ("אני בטח כבר זקן מכדי להיות אותו פושע שחוטף לך/ את מתנת האהבה של בית הספר"). בלדת רגש אולטימטיבית. בהמשך הייתה תחושה שחזרנו למסיבה מוכרת כולל המחרוזת הלטינית, שעובדה לערב הזה להרכב מיוחד ע"י איש ההקשה רוני עברין.
לפבלו רוזנברג נוח מאוד להתיישר על תמהיל הלטינו-רומבה-סלסה-אפרו קובני הזה. מוסיף את הטאץ' הים-תיכוני, ואיך אפשר בלי "נר על החלון". נדמה לי שפבלו כבר אינו דורש הרבה מעצמו, אלא את הקל-קליל-קליט-מרקיד לקהל, שאוהב אותו ככה, במקצבים מחניפים, במוסיקה משמחת לב אנוש. גם אורחי הערב – רוני דלומי ורמי קלינשטיין היו חלק מהרוח הנעימה שנשבה במועדון התיאטרון. מיכאל רוזנברג שעלה לדואט עם אבא, כבר משחק אותה סטאר, שאל את הקהל אם הוא מרגיש בסדר, נשען בפוזה חברית על כתפי הנגנים. אני הייתי מציע לאבא-פבלו להרגיע את הבן, ולהסביר לו, שהדרך לתהילה לא פשוטה, אבל היא צריכה להתחיל ממעט צניעות.
נדמה לי שאת הצניעות הזו אני מזהה אצל פבלו מתחת לשמח. גם כשאתה עובד בשביל הקהל והבידור, אתה חייב לשדר משהו אותנטי. בטח שהייתי רוצה עוד כמה שירים כמו "צמר גפן מול הרוח", בטח שהייתי רוצה ממנו ערב אישי יותר, שירים שהם כולם שלו, ללא הקרנבל על הבמה. אבל גם ככה – לפבלו רוזנברג יש האישיות והחן להוציא אותך לשדרות ירושלים ביפו עם תחושה שהוא לא עבד עליך.
נגנים: תופים: כפיר גרנות, בס: איתן אלבז, גיטרות: תומר שטיין, קלידים והפקה מוזיקלית: אלון מוטקין, כלי הקשה: רוני עיברין, חצוצרה: רועי ברנדיס, טרומבון – עודד מאיר, סקסופון וחליל: מרסלו זובר.
זמרים אורחים: רמי קלינשטיין, רוני דלומי, איטלו גונזלס, מיכאל רוזנברג
שירים: צמר גפן מול הרוח, איזה עולם שמח, אל תדאגי לי אמא, ילדונת, כשאני מתאהב, כל אחד יכול – עם רוני דלומי, תן – רוני דלומי, שובר ת'ראש, שפוט שלך, בין ערביים – עם קלינשטיין, אהביני – עם קלינשטיין, אש – רמי קלינשטיין, בא להציע את ליבי, בדמעות שאת בוכה, Tula – עם איטלו, Carnaval – עם איטלו, Maldita Luna – עם איטלו גונזלס Fruta Fresca – עם איטלו, לתת ולקחת – מיכאל רוזנברג, נורמלי, Dust In The Wind, נר על החלון, רומנטיקנוס + שובר ת'ראש.
צילום: מרגלית חרסונסקי
וידיאו: צמר גפן מול הרוח
תגובה אחת
יוסי, קראתי את הכתבה ואין לי שום בעיה עם כל מה שכתבת חוץ מעל נושא אחד ; הביקורת שלך על מיכאל רוזנברג. אמנם אני לא ממש אובייקטיבית, גילוי נאות, אני אמא שלו אבל אתה צריך להבדיל ולהיות יותר רגיש עם ילד בן 15. קודם כל הילד גדל על הבמות של אבא שלו מעבודה כפועל במה, סידור כבלים וכדומה… וכמובן שזה כולל חברות וכמעט משפחה עם כל הצוות כולל הנגנים. לאט לאט הוא גם התחיל להופיע, תחשוב אתה, אם ילד שלך הולך בדרכך ומתחיל לכתוב, אז הוא ישר יתחיל לכתוב כמוך? ועוד בגיל 15??? אנחנו מכירים שנים, זה גם גילוי נאות, אף פעם לא חלקתי על הביקורות שלך אם זה לטוב או לרע, אבל הפעם הפתעת אותי בחוסר הרגישות שלך. נעמי אלשיך.