הופעת האיחוד

טיפקס

מועדון זאפה ת"א
4.5/5

זאפה קטן על האיחוד הזה. זאפה היא ניסוי וטעייה. הניסוי הוכתר בהצלחה עוד לפני הצליל הראשון. משחק מכור. סולד אאוט תרתי משמע. כאילו שלא ידענו: הקאמבק מתברר כעסקה הטובה ביותר במוסיקה בכלל ובמוסיקה המקומית בפרט, אבל יכול להיות שגם קובי אוז הופתע מהתרפקותו של הקהל על טיפקס, מניצחון הלהיט הישן. מהחיבוק הגדול. משלוש זאפות מפוצצות, שמובילות לשוני וקיסריה. גם חברי כוורת לא הכי הבינו כמה עם ישראל סוגד לקמבאק. העם לא אוהב לראותך מתחדש. הוא רוצה אותך באריזת הבסט-סלרס הבטוחה.
ב-2010 העלה אוז מופע סולו – "מזמורי נבוכים", ערב בידור מסוג אחר של איש שהחליט לעשות סדר בבלגן של חייו. אוז לא המיר אז את חילוניותו בדתיות חדשה. הוא לא הצטרף לשום כת או מחנה. האיש, במלאת לו ארבעים, אסף את עצמו, ניסה להרכיב מחדש פאזל של כל מה שהם חייו נכון לעכשיו, כולל שאלון עימות עצמי – מי אני ומה אני ומנין אני. התעמת עם מגוון עניינים – יהדות, תפילה, שורשים ומסורת, אמונה, צדק חברתי, והוא עשה את זה בלב חם, בפתיחות רבה, גם בעין אירונית, צוחקת.
איפה זה היום? הקהל הגדול רוצה "טיפקס" לא "מזמורי נבוכים". פופ אוריינטאלי בידורי עם המון להיטי מיינסטרים. מוצר יעיל יותר. האלטרנטיבה כרגיל מפרפרת בין חיים ומוות. המוכר והחביב – חי, קיים, נושם ותוסס. טיפקס שפעלה בין השנים 1988-2008, והוציאה 10 אלבומים – קמה לתחייה. ואגב, לקראת סיום, ב"אלוהי", הכניס אוז אחד השירים של מזמורי נבוכים, שבו מככב סבו, ר' ניסים מסיקה ז"ל ואף סימפל קול תפילתו בפסוקים מהתלמוד הבבלי. בתוך זרם הלהיטים זה נשמע טיפל'ה מאולץ. לא ממש התאים לחוגגים. והייתה חגיגה. סוחפת. הרכב מתוגבר עם כל דבר. נדמה לי ששום להיט לא התחמק לנו. אפילו Push The Button, שיר האירוויזיון של טיפקס חזר, כדי להבהיר שקובי אוז יותר צחק אז על כל העולם מאשר חשב על זכייה. עין קורצת בכמה שפות, בכמה גווני קול, בכמה קצבים, שיר שיכורים, זמר איטלקי, דאנס צועני. על מציאות של בומים ודמונים, כשהברירה היא ללחוץ על הכפתור ויהיה בום אחד גדול. הסלטיות של השיר, הרב- לאומיות.
הקסם הישן מחדש נעורים, ומתברר כי הם חזקים יותר מ"מזמורי נבוכים". גם אוז מבין, שבעסקי הבידור האלה, אתה לא יכול ללכת נגד הרוח.
במונחים של מוסיקה ים תיכונית – אוז הוא המלך האותנטי. במנגינות היפהפיות, בסינתזה של פופ וקצב הים תיכוני, בעין צוחקת, בלב רומנטי, בחיוך מתגעגע, בסלסול, בדבש ובעוקץ, בעיבודים העשירים, בתזמורת הקוסמופוליטית. זהו אותו אוז, שאהבתי תמיד – שבתוך עמו הוא יושב, אבל גם יודע לקחת זווית פרודית, לצחוק על המתרחש מתוך אהבה גדולה של בתוך-עמי-אני-יושב, ועמו אוהב שמשמחים אותו. תשמח אותו – יאהב אותך. היה שמח. נו דאל מומנט. מי שלא ראה שמחת הקהל בהופעת האיחוד של טיפקס 2014, לא ראה שמחה.

שירים: אל תשכחי לזכור אותי, עננה, התחנה הישנה, זמנים קטנים, נשיקה לשדוד, הרבי ג'ו כפרה, בתוך נייר עיתון, ג'וני מאר, מה עשית, סתם, פוש דה בטן, יש לי חברה, גבר רומנטי, עד שבת, למה הלכת ממנו, פרח השכונות, כמו דג, סמי וסומו, עמבה + התקליטן, שלוש בלילה הדרן: אלוהי, כמו לפני 20 שנה, איש וכינור, תן לי חתימה, ישובים בבית קפה, איזה עולם, געגועי.

השתתפו: קובי אוז (שירה), גל פרמן (בס),, רמי יוסיפוב (גיטרה), תמיר ימיני (תופים), אדם מדר (מנדולינה, חצוצרה, כינור וחליל), גלעד חזן (עוּד וכינור), נעם חן (כלי הקשה), שחר ימפולסקי (קלידים לופים ואקורדיון), דניאל קריאף (שירה)

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: עננה

          התחנה הישנה, זמנים קטנים, בתוך נייר עיתון

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן