לא חבל על המנגינה היפה? ניסיתי להיכנס לנבכי הטקסט של גיא ויהל. נכשלתי. הסיפור מובן לו או לה. לא לי. מה קרה לה? למה למרות שכואב לה – יש לה אושר? מהו המקום, שבו השמש לא שוקעת לעולם? האם מדובר בדמות בחיים או מי שאיננה? מי הגיבורים בסיפור שלה? מה מהות הימים הטובים שמתחילים? מהו ה"כאן" שבו רואים אה מה שרוצים לראות? מי היא? אחות, אם, בת אהובה? יכולים להגיד לי: עזוב אותך, היפה הוא דווקא בחוסר הידע. תישאר באווירת המסתורין.
נשארתי בתוך מעטה מסתורין, תוהה ותועה, לפי הטון וההפקה המוסיקלית ספוגת האווירה הקודרת (עופר מאירי היה כאן), יש כאן יותר מדרמה, אבל כשאינך יודע כלום, כשהשיר לא אומר כלום, ואינך מתחבר להצגה, אפילו לעוצמת השירה הגבוהה הזו שמזכירה דמיס רוסוס – מה נשאר? שירה טעונה, מרוחה בממתיק רגש מרוכז, אבל עם סימני שאלה שמשבשים את הדרך לחווית המלודרמה.