דקלון וסגיב כהן עשו עסקת חבילה משתלמת. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה, מסתלסלים יפה, אבל נראה כי השיקולים הכלכליים לעיתים עולים על האומנותיים.
הבלדה הקסומה של אהובה עוזרי היא שיר נוגה, נסוך עליו מעטה אפרורי של סיפור מצוקתה של ילדה קטנה מול הים האכזר. דקלון וסגיב כהן לקחו את הסיטואציה לאוריינטציית חאפלה מרקידה שבגבה נושבת רוח ים תיכונית קלילה ומחוייכת. נו בטח – להיט, אבל הייתי רוצה לקבל את הסיפור הזה קצת אחרת, פחות קורץ לכפיים, יותר צנוע, יותר מאופק.
סירת דייגים הפליגה / אל הים הרחב/ שחפים אחריהם נדדו/ ליבם לא ניבא דבר
ילדה קטנה במזח / עיניה ככחול הים/ גומת חן לה בלחי/ לא יודעת מהי אכזבה
ילדה קטנה במזח/ צחוקה כצליל הים/ ילדה קטנה במזח/ לא יודעת כמה זמן
סירת דייגים הפליגה/ אל הים הרחב/ שחפים אחריהם נדדו/ ליבם לא ניבא דבר
ילדה קטנה במזח/ מחכה לבוא הסירה/ היא עוד תעמוד במזח/ עם עלות השחר עד שקיעה/ ילדה קטנה במזח
ילדה קטנה במזח/ דמעת יהלום בעינה/ צופה היא אל האופק/ ליבה נמחץ מדאגה
ילדה קטנה במזח/ מחכה לבוא הסירה/ היא עוד תעמוד במזח/ עם עלות השחר עד שקיעה
ילדה קטנה במזח/ מביטה אל הים האכזר/ לעולם לא תעמוד במזח/ כי אור ליבה הוא כיבה
